נכון שמדובר פה בטור שיש לו קרבהלאוכל, ועד כמה שאנחנו מנסים לרדתלשורש קיומינו הקולינרי, אני לא מחזירהאתכם לשלב המעבר בין הפטמה למטרנה, למרות שיש כאלה שהמחשבהעל תקופת העירסול בחיק האם גורמתלהם לצמרמורות. מה שיש לי להגיד הואאחר לגמרי.דמייני ערב, כל החבר'ה יוצאים לשתות, את לא ממש אוהבת בירה וככה את עומדתליד הבאר, כולם משיקים בקבוקים, קרלסברג, קורונה, אפילו מכבי בשבילהחברים ואת מוצאת את עצמך מנסה לשמור על שיווי המשקל כשאת מחזיקה ביחד אחת סיגריה (משתדלת לא לשרוף את הקהל הצפוף), וביד שניה מנסה לייצב כוס רחבת שפה, מלאה עד עיטורי המלחאו הסוכר בקוקטיל הנשי התורן. הטרנדכך למדתי הוא קוסמופוליטן (שהגרסאהקפואה שלו מעולה וכמעט לא מושגתבארצנו), גרניטה פסיפלורה וכמובן וורסיותקפואות ועל הקרח של המרגריטה הנצחית.את התשובה מצאתי באירלנד, שם התוודעתילראשונה לסמירנוף אייס, כחובבת וודקה(כנראה זכר לנדודי זקני משפחתי במזרחאירופה) וכאוהבת לשתות מבקבוק מצאתישזו התשובה האולטימטיבית. מחד, משקהבעל חזות נשית (יענו מיץ ולא אלכוהול נקי),מאידך 5 אחוז אלכוהול שמבטיח שזה עולה בשלוקים קטנים לראש, והכי חשוב, אפשרלרוץ איתו, לרקוד איתו, ואחרי שניים שלושהתאמינו לי שאפשר יפה מאוד לשיר איתו.במחלקת הבקבוקונים הצבעוניים יש מבחר גדול, כשהבסיס האלכוהולי משתנה וכןהמבחר והצבעים. המחירים של המשקאותקצת מזעזעים (כעשרים וחמישה עד שלושיםבמועדונים, והכי זול שנמצא הוא אחת עשרהשקלים בטיב טעם), אבל אם זה מה שמשמחלבב אנוש שכמותי, דיינו.
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת