פרי גני הנה הבאתי מלוא הטנא רב
פאר, ביכורים פה העלתי ולראשי
עטרתי זר. בעבר הייתי חוגגת את
החג, לובשת לבן, מביאה ביכורים
ורצה יחפה בין הממטרות בקיבוץ,
אכלנו עוגות גבינה ביתיות, ולמחרת
הלכנו לים אכלנו אבטיח או שחנכנו
את הבריכה. ערבי הגבינות והיין היו
קטע של מבוגרים. היום חג השבועות
הוא קמפיין משומן של ארגון צרכני
החלב מבט חטוף במקררי החלב
בסופר מוכיח שאנו צרכני גבינה
גדולים אוהבי מבחר ועדיין קונים
בעיקר מותגים כחול ולבן. לקראת
החג לקחו המשווקים את מושג
העצלנות הישראלית למקומות רחוקים,
לא עוד גבינה בגביעים גדולים. המוטו
השנה הוא ערבב הוסף, בחש והגש.
את לא צריכה את צפרי רות סירקיס
כדי להיות עקרת בית למופת, אתה
לא צריך מידה מופרזת של קריאטביות
כדי לארח בסטייל של ירקות חתוכים
ומטבל, רק לעבור במקרר ולחטוף
את האינסטנט הזה חד וחלק. אני רוצה
לחזור אל הימים ההם, שהסיבה לאכילת
החלב לא היתה המבצעים של תנובה
אלא מעמד הר סיני, שריחות הבלינצ'ס
המתוקים הבדילו בין חול למועד, שאפשר
היה לרוץ בין ממטרות ולא היתה הפרטה
מסיבית של שטחים ירוקים.
בינתיים עד שהאוטופיה הזו תתממש
אני אסתפק באירוח בלבן, בשתיית יינות
ישראלים, בשיחות על מהות הביכורים
במאה העשרים ואחת ובמחשבות עמוקות על
הדיאטה שעומדת בפתח לאחר האבסת
היתר בכל ארבעים ותשע ימי העומר.
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת