על מבחנים, חטיפים ואנשים

בת חן כהן אחרי תשע עשרה וחצי שנים של למידה במסגרות פורמליות אני יודעת דבר או שניים על מבחנים. החל מההכתבות של השורש מ.ט.ר בכיתה ב1 אצל המורה יהודית וכלה בבחינות ההסמכה המייגעות שנים ארוכות מאוחר יותר. אחד ההבדלים הבולטים בין שני אלה קשורים, איך לא, באוכל. איפה שהוא (וסלחו לי שאיני שמה את האצבע על הנקודה) נוצרה קורלאציה בין מבחנים לאוכל. ההתחלה היתה בתקרובות שהוגשו ללומדים בכל בית בו התנחלנו במהלך שנות ביה"ס המאוחרות, ככה התפתחנו מוופלים ונס קפה למשלוחי פיצות (עוד בלי בירות) בשעות המאוחרות של הלילה, ומן המבחר של קולקציית החטיפים של אוסם לדורותיהם. גם החיים הסטודנטיאליים הוסיפו נדבכים ללומדים בבית אבל השינויים הגדולים הם בתחום המתירנות הקולינרית בשעת מבחן. מאיסור גורף של אכילה, הותר לנו ללעוס מסטיקים, ולהצטייד במזון ושתייה, מכאן נלמד שאין דרך אחת להגברת הריכוז בבחינה בהבעה בלי כמות נכבדה של שוקולד פרה. יחד עם המתירנות נחשף אופיים של חברי לספסל, החלוקה בין המרעישים לבין המחרישים. אין דבר מרגיז יותר מרצף פיצוצי מסטיק שבוקע בדיוק ברגע בו את מתלבטת איך לבקע את בעיית ההתקשרות החוזית בין ראובן לשמעון. בקטגוריה זו נכללים ללא כחל וסרק לועסי התפוח, מכרסמי הגזר וקוצצי הביסלי. המחרישים הם הדבר האמיתי (ורק שזה קורה בחדרי בחינה. בכל סביבה אחרת זה לא קביל בעליל). התפריט שלהם נע בין כריכים שמנים (על פי רוב בפיתה) מלאים בכל טוב, שוקולד (למעט זה עם הסוכריות הקופצות) שהוא הדבר הכי שקט בעולם ועד שיא הפינוק בדוגמת בראוניז נימוחים ומלאי עניין. מיותר לציין שיש עוד שתי קבוצות משנה. הראשונה היא של המריחים. אלא שמביאים אוכל, בין אם שקט או מרעיש, שריחו אולי נעים לאפם אבל גורם לכולם מיגרנות והקבוצה של אלה שלא הביאו כלום, ולחילופין יבקשו ממך קוביה או מסטיק (שבר שיכול להביא לפסילת הבחינה) או ישמיעו לך קונצ'רטו לבטן מקרקרת ורגל נוקשת. מה שלא תחליטו להביא לבחינה זכרו כי זה אירוע אינטימי, אתם הדף ואלוהים, תתחשבו בשכנים, תשתו מים (לא הרבה כי היציאות בליווי מדודות בזמן), תאכלו מתוקים והכי חשוב תצליחו במבחנים, אנחנו עקרונית נגד מועדי ב'.