טור לאוהבים

בת חן כהן נכון שהיה חג האהבה, ונכון שיופי, ואת מאוהבת, ועוד יותר טוב מזה נאהבת והבטן מלאה בפרפרים וכל האגרטלים בבית מלאים בפרחים. אדום הולם אותך, למרות שאת תמיד לובשת שחור והכל מסביב נראה רך ורגוע. את מסתובבת בעיר כשחיוך מטומטם מרוח לך על הפנים ואת לפתע מודה בכך שההילה על ראשך היא תוצאה של השגחה אלוהית ולא איזה מרכך שיער מהפכני. נכון שהחיים נראים הרבה יותר טוב שמאוהבים? פתאום הכל נעים יותר, רגוע יותר וכל הפקקים שבעולם המאריכים את הדרך לעבודה אין בכוחם לקלקל את הריח שלו שנשאר מהחיבוק של הבוקר. כל בקבוק יין שנפתח בשבילך או איתך מקבל ארומות שהיו גורמות ליינים של חבל הרואר תחושות וריגושים ששום בציר לא יכול להם. פתאום כל הדברים הקטנים והמעצבנים שיכולים להוציא משלוותה את הגברת בבלי המנוחה, כמו המנה הלא ממש מוצלחת שקיבלתם במסעדה, או ההוא שרק היתה לו שאלה בתור בסופר, והמשאית שחסמה אותך בחניה, מתגמדים שהרי אנחנו מאוהבים ומה משנה כל היתר. ראיתי סטיקר על פגוש של מכונית שאמר שרק אהבה מביאה אהבה, עשיתי חושבים והמסקנה אליה שהגעתי שהעולם מלא בפחדנים. אם אהבה מביאה אהבה וגורמת לאנשים לעשות טוב נטו לאהוביהם, למה יש עוד כאלה שכל כך פוחדים לקפוץ למים? למה אנשים עסוקים בלחפש תירוצים של אי בשלות, חוסר פרפור או תסרוקת גרועה כדי להצדיק את החשש מהחשיפה והאינטימיות? לא יותר פשוט לאהוב? תנו אהבה ותראו שהיא תגיע חזרה אליכם, אולי לא על גבי סוס לבן, או כשמטפחת לבנה נשמטת מארנקה, אבל היום יגיע ותבינו שלזה התכוון מי שאמר שלח לחמך על פני המים.