נוהל אפצ'י

מיקי פרנקל חורף. וגשם מטפטף על העורף. והצטננתי, אפצ'י. קר, וכואב הראש, והסינוסים נוקמים על מה שעשיתי להם בשיעורי טריגונומטריה אצל המורה שמחה, ולכן זה הזמן לעבור לנוהל אפצ'י. ככה, כמו שאני, עם העיניים האדומות והדומעות, ועם האף הסתום הלכתי לסופר להצטיידות. התחלתי בשני ליטר מיץ תפוזים לויטמין סי (התבלבלתי וקניתי מיץ מנדרינות, אבל זה אותו רעיון), והוספתי שני ליטר מיץ תפוחים כדי לגוון. כולם יודעים שצריך לשתות הרבה, ואלפיים סוגי תה (לזכר אלפיים שנות גלות ותקומה) יש לי בבית. קניתי גם תפוזים למיץ סחוט טרי אבל לא הייה לי חשק להתאמץ ולסחוט. השלב הבא הוא בצל, שעוזר לדרכי הנשימה (טוב אולי לדרכי הנשימה שלי, אבל גורם סבל בל יתואר לנושמים שלידי, אבל שיסבלו הכולירות הבריאים). אני לא מסוגל לאכול בצל בלי כלום, אז הוספתי מגוון סלטי חצילים וגבינה לבנה, אפילו שחלב פרה לא בריא באופן כללי, ובמיוחד לא לאף סתום. הגיע הרגע להיילייט של הצינון: (טה טה טה טאאאאאאאאם) מרק העוף. אלפי ורסיות יש למרק העוף, וזה הזמן לתת את שלי. רוב חלקי העוף לא יוצאים טעימים אחרי הבישול, חוץ מהפולקע, אז אני קונה בין שמונה לעשר חתיכות למרות שזה פי שניים יקר מלקנות עוף שלם, ולמען הטעם אני מוסיף גרון הודו, ואם יש (ובדרך כלל אין) גרונות עוף. יש לי סיר לפסטה עם מין סיר פנימי עם חורים שבו אני מבשל את המרק. בסיר הפנימי אני שם קודם כל פטרוזילה קשורה טוב כדי שלא תטייל במרק ועליה אני שם את הבשר, ולמעלה את הירקות. אני מסתפק בדרך כלל בשורשי פטרוזילה (לפחות שלושה) ושני ראשי סלרי. בדרך כלל כאן נגמר המקום בסיר, ואם לא לפעמים אני מוסיף תפוח אדמה או גזר או בצל, וממש לפעמים גזר, אבל בשבילי העיקר זה שורש הפטרוזיליה (המכונה אצלנו פשוט "שורש") והסלרי. ירקות השורש אמנם הגיעו מן האדמה ולכן הם לא מרוססים אבל צריך לנקות אותם משאריות האדמה, את השורש אני פשוט מקרצף בברזלית לשטיפת סירים אבל עם הסלרי צריך לעבוד ולחתוך את הקליפה החיצונית. עשרה קבין סלרי הגיעו למטבח תשעה מהם חול, ורק קב אחד סלרי נשאר, סה לה וי. את רוב העלים אני לא מכניס למרק כי יש להם טעם מאוד דומיננטי, אז אני שומר אותם לבלאדי מרי איתו אחגוג את הבראתי. מבשלים לפחות שעה (מרתיחים. מורידים לאש קטנה. מוציאים את הקצף. אתם יודעים). כשהפולקע מוכן אוכלים אותו, שאר המרק טעים יותר ככל שהוא מתבשל יותר זמן כי הוא נהיה מרוכז יותר. ביום שאחרי הוא בדרך כלל מספיק מרוכז שאפילו לא צריך להוסיף עוד מלח או אבקת מרק. ולעניין אבקת המרק: לאחר שעה, המרק קצת אנמי ואבקת מרק ומלח די מוסיפים לו, אבל שניהם לא ממש בריאים, ובשעת מחלה זה לא הזמן להתעלל בגוף. אם מבשלים מספיק זמן, אין צורך להוסיף אותם. בכל מקרה את הפולקע אפשר להוציא ולאכול ברגע שהוא מתרכך. היתרון בשיר הפסטה הוא שאפשר להוציא את כל הביפנוכו בבת אחת ולקבל מרק צלול שאפשר לשתות גם בכוס, מה גם שאני אוהב אותו צלול ושקוף בלי אטריות ודברים צפים אחרים. זהו, אני הולך למדוד חום.