אורן גירון כן, הגיע היום הזה, של פעם בשנה. יום של חשבון נפש (?), חשיבה (?), ספירת מלאי (?) אני לא יודע למה צריך לעשות סיכומים ולהסיק מסקנות. כולה יומולדת, כולה גדלנו בשנה מה הביג דיל? מה שאני אוהב, זה את כל אווירת ההפתעה האופפת את היום הזה. לאן נלך? לאן נצא? מי יביא מה? מי יתקשר לברך?.. אבל היום יש לי חגיגה. חגיגה גדולה. כל השאר מתגמד. אישתי, שתחיה, מכינה לי ארוחת ערב רומנטית. אבל לא סתם ארוחה אלא משהו מושקע ושווה. אישתי אמנם היא גם שותפתי לעסק, אבל שתבינו: לאכול טוב ולבלות טוב היא אוהבת. אבל לבשל.. לא כל כך.. בלשון המעטה.. כך שאם היא החליטה להיכנס למטבח ולהשקיע, מי אני שאמנע ממנה את התענוג. אתם מתארים לעצמכם מה זה לבשל לשף ארוחת ערב. ועוד ביום ההולדת, ועוד שצריך להרשים אותו ולרצות אותו. ככה לפחות חושבים. אז זהו. שממש לא צריך. (ואני מתוודה כך רק בינינו שלא תספרו לה!!!) אני מאוד מעריך את זה שישנן כוונות טובות וכל זה, אבל אני מסתפק בארוחה ביתית, פשוטה וטעימה. כזו שהיינו מחכים לה כשהיינו ילדים וטיפסנו הביתה מזיעים ונושפים חזרה מבית ספר. לא צריך כל הזמן גורמה, מעודן , מתוחכם ופלצני (אני לא יורה לעצמי ברגליים?!), לפעמים גם הפשוט והטעים הזה יכול לעורר חגיגה בלב ובבטן. אבל, אם רוצים לפנק אותי בגורמה, מי אני שאגיד לא? פעם אחת בשנה, מותר גם לי להרגיש מהצד האחר פינוק, השקעה, אווירה, אוכל איכותי ומעודן, יין בכוסות בלון ענקיות, נרות. איזה כיף! אני כבר מריח את הלחם שנכנס לתנור, ואת ניחוחות הרוטב המצטמצם לו לאיטו על הכיריים ושומע את מכונת הגלידה עובדת שעות נוספות. כיף אדיר. אני כבר רעב. ושמח. בכל זאת, חוגגים ככה רק פעם בשנה. רק טוב שיהיה לנו. ומזל טוב.
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת