על טעם ובעיקר על ריח

בת חן כהן ריחות זה נושא רגיש בעייתי ומאוד אישי. ישנם ריחות שהם במעמד של קונצנזוס, כאלה ששולבו במטבעות לשון ועל ידי כך קיבלו הכשר להשתייכותם לעמודת הריחות החיוביים. כמו ריח של קפה (נו התעוררת והרחת את הקפה?) ואחרים, למרות היותם שגורים, הם אובייקט לפרשנות (מה זה בדיוק ריח של אמא? שאנל 5 , נפטלין או מרק עוף?). אם תהיתם מה פשרה של השתפכותי הנ"ל דעו כי התשובה היא אותם ריחות בעייתיים. ריח שושנים שינעם לאפו של אחד יכול לגרום לבחילה וסחרחורת לאחר, ככה גם ריחות של אוכל. יש כאלה שריח בצל מטוגן הוא עבורם המתאבן הטוב ביותר ולאחרים דווקא ריח של שוקולד מתקתק עושה את זה. לא כל מה שמתבשל במטבח עושה נעים באף. ריח של לחם טרי הממלא את הבית וגורם ליושביו עליה מיידית במשקל, יוכל להתקלקל אם במקביל מבושלת כרובית, וזאת בטרם היא הופכת למרק קרמי וקטיפתי. כולנו אוהבים שניצלים, אבל ריח הטיגון יכול להפוך מהר מאוד למטרד שנצמד. ואין לזלזל גם בריח של ליקר שקדים , שמריח דומה מאוד לאפס אפס, מנקה האסלות האהוב עלי. המטרידים מאוד הם הריחות הנצמדים, ויותר מכל הם הריחות המקבלים את פני הבאים למסעדות ופאבים. ריח עישון אני מוציאה מהרשימה, כי אחרי שברוק שילדס פרסמה שעישון עושה לה איחס בשיער וכניסתו לתוקף של החוק המתיר עישון רק במקומות המורשים זה סוג של ריח שאפשר להימנע ממנו. אני מדברת על צחנת צ'יפס מטוגן שהולכת אתכם הביתה ולא משנה כמה תפברזו, תחפפו או תאווררו רק ניקוי יבש עמוק יחלץ את הריח הנורא מהג'קט האהוב. אני מדברת על מסעדות אתניות פשוטות או אחרות, מעוצבות דווקא, שהשקיעו בדקורציה אבל לא בוונטילציה. בתור סועדת נאמנה אני תמיד שמחה לצאת ממסעדה מצוידת בכרטיס ביקור לפעם הבאה אבל לעולם לא בטבלת ריחות לתזכורת המנות.