ארוכה הדרך לאהבה (אבל בסוף שווה)

בת חן כהן (ניו יורק) נתבקשתי לכתוב טור לחג האהבה והאמת שלא ידעתי מאיפה להתחיל, שכן דומה שהכל כבר נכתב נאמר ואושר על ידי גדולים וחכמים ממני. אלא שהם דיברו על התוצאה (החיוך האידיוטי או לחילופין הלב שבור), ואני אדבר על הדרך. השדכן הראשון היה נוח שבחר את הזוגות אותם העלה לתיבה, ומאז העסק רק השתכלל והיום זו תעשייה. בעידן ההייטק אתם יכולים להיכנס לצ'ט באינטרנט, ולמצוא את האחד שאוהב מכוניות עתיקות בדיוק כמוכם, ולקחת אותו לנסיעת מבחן, או להירשם לאתרי הזיווגים (כל פעם בשם אחר) ולהוסיף תמונה עם בלורית מגיל 22 ולהתפלל לטוב. לחילופין, אתם יכולים להפקיד את גורלכם בידי חבריכם הטובים, בתקווה שהם ימצאו מישהו שהוא מספיק טוב ומתאים בשבילכם לטעמם (בפועל הוא ההפך המוחלט) .יש כאלה שיושבים ומחכים שכל הטובים התפוסים יתפנו, אני לא הייתי בונה על זה (הם מיד נתפסים בשנית). והכי חשוב, אל תתפלאו שבהגיעכם לגיל עשרים ושש בואכם שלושים ההורים עשויים להתחיל לגלות עניין מחודש בשכנים או בקרובים שלהם, מי יודע, אולי מהם תצמח הישועה ונשאר איזה רווק מוצלח לרפואה? מה שלא יהיה ולאן שלא תפנו רצוי שהמזל, הטיימינג וקופידון יהיה לצדכם אלה יביאו את הגפרור שיצית את האש. כמו שאמרתי הדרך לאהבה רצופה מכשולים רבים, אבל שאתם סוף סוף שם, לא נותר לכם אלא להתרווח בכורסא, להתמלא ברגשנות סוחפת ודביקות סמיכה (ורדים, שוקולדים ונרות) ולחייך. חג אהבה שמח.