נעים בעיר הגדולה

בת חן כהן (ניו יורק) פה בארץ הפסים והכוכבים לחדשות יש טעם קצת שונה, לא מדברים פה על הסלמה או זיהום של מי השתייה בגוש דן אלא על עניינים ברומו של עולם. אתמול עיקר החדשות היו על הסקר השנתי של שירותי ההיסעים הציבוריים של המטרופולין שנקרא ניו יורק. לאנשי ניו יורק קיימות כמה חלופות תעבורתיות לנוע אל ומאת העבודה. שלא כמו בארץ ציון וירושלים, הרכבים הפרטיים נחשבים האופציה הגרועה ביותר. הדרכים עמוסות, אין חניה וזאת שיש עולה (שימו לב תושבי תל אביב) כשמונה דולר בממוצע לשעה. זול יותר להחזיק נהג שיבוא לקחת אותך שצריך (כמו למר ביג בסקס והעיר הגדולה). הפופולרית ביותר בתחום התחבורה הציבורית היא ללא ספק הסאבווי. התחתית של ניו יורק מפלחת את העיר לאורכה ומציעה נתיב תעבורה מהיר ונוח. בשעות השיא יש כל שש דקות רכבת, ולמרות הצפיפות והסכנה מכייסים התחתית בטוחה בכל שעות היום והלילה, בקרונות יש מיזוג אוויר אבל הלחות על הרציפים הורגת. האוטובוסים חוצים את העיר לרוחבה, ומשתלטים גם על הקווים האורכיים, הנהגים אדיבים, מכריזים ברמקול על התחנה הבאה ויחד עם זאת הם לא מוכרים כרטיסים אז נא לעלות עם הסכום המדויק ובמטבעות! המוניות הם מסתורין שלם. פעם הנהגים היו ישראלים, היום הם הודים פקיסטנים ואחרים. למרות שהצהובות נוסעות בכל שעות היום הביקוש תמיד גדול יותר מההיצע ותשכחו מלתפוס מונית שיורד גשם, מאידך הנהגים לא יספרו לכם מה הם חושבים על מדיניות החוץ של הממשלה, או ישמיעו לכם בעל כורחכם את הדיסק החדש של אייל גולן (אולי בגלל העובדה שנהגי המוניות מקבלים טיפ 15 אחוז בערך) אז לכל אחד יש הבחירה שלו, אני בבוקר נוסעת באוטובוס, רואה שמיים, שותה קפה וקוראת ספר, כי ככה זה בניו יורק, ואני חלק מההמון בדרכי לעוד יום של עבודה.