להחזיר מעטפה ליושנה

בת חן כהן (ניו יורק). האבולוציה של התקשורת הבין אישית הפכה את תיבת הדואר שלי לבית מחסה המארח על בסיס יומי עלוני פרסומת לשיעורי פסנתר, מידע מצטבר והולך על בעלי מלאכה שמבטיחים להגיע בזמן עוד לפני השליח של הפיצה וחשבונות, כאלה שמועד פירעונם עוד לא הגיע, וכאלה המרעננים את זכרוני לאן הלכו הכנסותיי בחודש שעבר. המסרים האישיים, המכתבים וכרטיסי הברכה מתחלקים בין התא הקולי הסלולרי והודעות ה SMS , תיבת הדואר האלקטרוני שלי מלאה גם היא בהרבה יותר ג'אנק מאשר מייל, ונכון שמידי פעם עוד מקבלים מסרים אינפורמטיביים לתיבה (תודה לבלו מאונטיין שזכרו את יום הולדתי), אבל בסה"כ ממסחרים ומעבירים מיד ליד אוסף תמונות ומכתבי שרשרת בלתי נגמרים. המעבר אל מעבר לים הביא עמו רוח חדשה והחזיר מעטפה ליושנה. לא שנטשתי את הטכנולוגיה חס וחלילה (אחרי הכל אני בניו יורק ולא במדבר גובי) ,אלא שחזרתי למודל הישן של מעטפה ובול וציפייה למה יביא לי הדוור (שלא כמו איגי אני בהחלט מחכה לו). כתיבת מכתבים היא אישית יותר ממייל, היא נותנת לקולך להישמע גם אם אתה לא לאה גולדברג או רחל (תקראו את פולה בן גוריון, אחלה ספר לחופשה) . הוא מאפשר להכניס אינטואיציה בניקוד, להוסיף קווים צבעוניים, לבבות כוכבים ומה שצריך להפוך את תהליך ההתקשרות לעמוק יותר צבעוני חם ומקרב. עוד לא הרחקתי לכת וביטלתי את חמש תיבות הדואר האלקטרוני שלי, זו התמכרות ואני מודה אבל המעטפית העבה שחיכתה לי היום בתיבה You’ve got mail הייתה שווה הרבה יותר מאשר קצר וקולע. נחמד לשם שינוי להיכנס לסניף הדואר ולבחור בולים מאשר לשלם חשבונות בלי ריבית. תכתבו אלי, ואל תשכחו את המיקוד כי אני תמיד מחזירה תשובה.