בת חן כהן האם נכונה השמועה שיש באזור מקומות שהם המקבילה לקברי הצדיקים בגליל. מקום בו רווקות ימצאו חתן, וגברים הוללים ימצאו משהי לחלוק את בדידותם. היו אלה פעם יושבי כסית, האומנים והמשוררים, שנתנו את הטון ועיצבו את צבעי הבוהמה (איזה שם מקסים לחבורת אנשי רוח שיצירתם ויצרם יצאו למרחוק). מרבית היושבים כבר מזמן מבלים את זמנם בשכיבה וכותבי השירה מצטופפים בחדרים אפופי עשן בין שנקין הססגונית לפלורנטין האפורה. מה נשאר? לבושה בשחור (אופנתי ומרזה) וחמושה במשקפי אורלי ויינרמן אני לוקחת אתכם לבדוק כמה מהשמועות, לראות הכצעקתה ולבחון את בציר החטאים האחרון. ההמלצות לארוחת ערב או משהו נגיסי ולא מחייב נעות בין סטפן בראון, עם החצר הפנימית, קפה נואר השווה עם התור הארוך, ובין כל הארקפה והקופי עלי אדמות שממש יצאו מהאף. הבעיה במסעדות שהאווירה היא שמרנית משהו, ואין תחושה של מפגש יצרים. מפגש כזה מלווה בשיק קבוע המתקבל רק אחרי שהאלכוהול מדלל את הדם. סיור פאבים קצר מצייר את התמונה הבאה: ה"סטולי" נחמד אבל הסלקציה בדלת פחות. ל"לילה", יורדים קומה למרתף ויש בלונדיות עם כתפיות, בסווינג יש התאמה בין צבע ה ב. מ .וו לג'קטים, וה גודבר הוא סליזי במידה, ועל המקום מסתובבת השמועה שזה אחלה פיק אפ פלייס. אני לא חושבת שאת גבר חלומותיי אני אכיר במקום שדלתות השירותים לא ממש נסגרות, והבהייה במרחב מוגבלת נוכח מסך העשן, אבל זה שווה לנסות אם הברמנים מקסימים והמוזיקה טובה. מאוכזבת אך עם שתי רגלים יציבות, אני עושה את דרכי ברגעים אלה לעיר הגדולה באמת, בה המיתוסים הם רקע לסרטים וקבר הצדיק שאני מכירה הוא אי שם על המדרכה של סנטרל פארק ווסט ורחוב שבעים ושתיים. אופטימית ומקווה לטוב.
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת