עבדים היינו ונשארנו

בת חן כהן אז מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? האמת היא שהרבה כנראה לא ישתנה, אותה הגדה, אותו תפריט שבמרכזו הצרבת של הבוקר שאחרי, יין הפטישים שהרי אליהו הנביא לא שתה שרדונה וקברנה לפני שקיבל עליו את שליחות האורח הבלתי נלאה ואותן קושיות. מעבר למעטה החגיגיות והמפה הלבנה יש במשפחה שלנו (ובטח גם אצל האחרות) זרמים תת קרקעיים שיוצרים מסורת אחרת לגמרי. העבדות במצריים היא תורנות שטיפת הכלים, אצלנו התורה דיברה על ארבעה אקסים, וקושיית הקושיות היא למה ויתרת על החכם לטובת הרשע, שהרחיק ממך את התם החמוד ומה עושה פה אחיו הטמבל שאינו יודע לשאול? מכות מצריים האמיתיות נלקטו במשך שנים, היין שנשפך על המפה, הצפרדע שתישלף וכולם יצטערו שזה לא היה שחין או כינים. הפסקת חשמל היתה לנו פעם והיה גם בכור אחד שנורא רצינו להרוג, אבל בתמורה קיבלנו קרב קניידלך שהחללים היו האגרטל מהרוזנבלומים וחצי סרוויס שעד היום לא ברור כמה חלקים היו בסט המקורי. כמו שבן זומא היה אומר, אילו היה נמצא כאן היום: יש דברים שצריכים לעבור, ומה שנראה כערב הכי ארוך בשנה, יהיה המסורת עליה תגדלו את הדורות הבאים. זכרו את אשר עשה לכם עמלק, ואם הכו אתכם בשוטים, זכותכם להכות אחרים בעקרבים (קינקי אבל יש כאלה שאוהבים את זה). תסתכלו על חצי הכוס המלאה ואם היא הרביעית במספר תנו שלוק אחרון, החזירו את האפיקומן, אל תצפו לאזכור בצוואה ויאללה הביתה, שהרי איך אחרת תעריכו את היציאה לחירות? חג שמח, משפחתי וכמובן כשר.