אשר וטורי על אהבה, כחיסון אפשרי מפני מלחמות ואינטריגות, שפכו לא מעט מילים. על האוכל כמכשיר לעשיית שלום, דיברו פחות. זה מתחיל בבית. נגיד, השסעים האיומים של החברה הישראלית. דתיים-חילונים, אשכנזים-מזרחיים וכן הלאה. בין הקבוצות שוררת תהום רעיונית ותרבותית אבל על האוכל, (נגיד שמדובר באוכל כשר) אפשר להסכים. גם שונאי ש"ס המושבעים, לא יוותרו בנקל על החריימה, כשם שגם חילונים מושבעים יסכימו בוודאי על המעלות שיש לעוגות של מאה שערים, או על היתרונות של החמין המסורתי, (הצצה במסעדת קיטון בדיזינגוף, מוכיחה זאת יפה). גם המלחמה שלנו עם הפלסטינאים, היא לא רק על אדמה, אלא גם על אוכל, פרנסה, מים. כשם שרעב מתחרז יפה עם מלחמה, אוכל יכול להתחרז עם שלום. לא לחינם כל סולחה שמכבדת את עצמה, קשורה בסעודה כדבעי. ואם רוצים לצאת גם מעבר לגבולות ארצנו, כיום, בעידן הגלובליזציה התרבותית, ההמבורגר, הפיצה הסושי והפסטה ועוד כמוהם מחברים בין מזרח למערב, ממש כמו הג'ינס והדיסקו. תפריטים דומים, שלא לומר לעיתים זהים, ניתן למצוא במרבית מסעדות העולם. מה שנקרא כל העולם כפר גסטרונומי אחד גדול. אז לא לשכוח, עשו אוכל, לא מלחמה.
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת