על שירות ודמי שירות

בת חן כהן אין עבודה שאינה מכבדת את בעליה אמרו חז"לינו בקול עייף מלימוד תורה כשאת חיטוב העצים ושאיבת המים הם השאירו לאחרים לעשות. אין לי כל כוונה להעביר פה שיעור ביהדות (אחרי הכל הורידו את תושב"ע מתוכנית הלימודים) אלא בשירות. מלצרות במקומות רבים בעולם זה מקצוע, רב מוניטין. נכון, זה לא היי-טק והאקזיט היחידי יהיה מנה שהורכבה בידי רב אומן קולינרי, אבל בין אם המלצר צרפתי או בין אם היא סוזן סרנדון בדיינר מזיע ושומני, השרות הוא מעל לכל, והגיל בהחלט עושה את ההבדל. עבור המלצרית הישראלית העבודה היא דרך נוחה, שלא נאמר רווחית, להעביר את פרק הזמן שבין גיל 17 לגיל 25. זהו האמצעי לאסוף כסף ולא המטרה לקישוט הרזומה (בינינו מי תכתוב בקורות החיים שלה שהיא מילצרה את התואר הראשון בקפולסקי?). המלצריות מתחלקות לכמה קבוצות הניתנות לזיהוי כמעט באופן מיידי. "האנטיפטית": זאת שמלצרות זה לא ממש הקטע שלה, אבל צריך לשלם שכ"ד. היא ממלמלת את המנות, מפנה את הגב באמצע המשפט ובסוף הארוחה אני מרגישה חובה להתנצל שלא עזרתי לה להוריד מהשולחן. "המסתחבקת/הרשג"דית": בין הסבר מתודי להפליא על התפריט והמנות האהובות עליה מספרת לנו מה קורה בעיר, מצטרפת לשיחה שלנו ואת ההזמנה לוקחת בישיבה לידי, נו הרגליים פשוט הורגות אותה. "הגוהרת": שמתכופפות כ"כ נמוך כדי לשאול ולהציע וגורמת לי להצטער שהתור שלי לשיננית הוא רק בשבוע הבא. ולעיתים גם מתחילה עם בן הזוג שלי, בפלירטוט נונשלנטי, כאילו אני לא שם. אני קוראת אתכן לסדר אומרת לכן Hands Off. "הבקיאה": מדקלמת את התפריט ומרכיביו מתוך שינה. ממלה, התבלין הסודי במרק שלכם זה כורכום, ואל תבלבלי לי את המוח, ואם את לא בטוחה מה זה יין הבית תשאלי, כי אני עוד לא נתקלתי בקברנה סובניון חצי יבש! ולעניין החשבון, השיא המלצרי של הארוחה. כשאני מבקשת חשבון, אני רוצה ללכת הביתה, אל תניחי אותו ותברחי. מילה אחת לסיום, דווקא לטובת לובשי הסינרים אני קוראת לכל הסועדים השאירו טיפ, זוהי עבודה שמשיהו צריך לעשות אותה בשבילכם, אז תשלמו, אחרי הכל גם אתם הייתם פעם מלצרים לא? ואסיים בהמלצת הבית, "מה שלא אהוב עליך אל תעשה לחברך". * הכתבה נכתבה בלשון נקבה אך מיועדת גם לגברים