אשר וטורי אחרי שאכלנו ושבענו והותרנו בשלל המסעדות הנפלאות שבאתר, אני מבקש לומר משהו על רעב. כוונתי לרעב של ממש, לא כזה שחשים חצי שעה לפני ארוחת צהריים מאוחרת, אלא מן הסוג אותו חשים מדי יום מאות מיליוני בני אדם ברחבי הגלובוס, ביניהם מיליוני ילדים. בעיות של אוכל, היו ועודן, מן הגורמים המרכזיים לתמותה בעולם. אין המדובר, כמובן, ב "עולם המערבי הנאור והשבע" שאנחנו מכירים… לא הייתי נזעק לנושא אלמלא אימייל, שהגיע אלי הבוקר מקולגה בהודו, שהציע לי להצטרף לארגון המוקם שם תחת הכותרת המפוצצת: "העולם למלחמת חורמה ברעב". בהודו, ארגון כזה הוא דבר טבעי, למרות שאני לא בטוח שאצלנו כל הילדים בקריית גת או במחנה הפליטים שאטי בעזה, אוכלים כמו שצריך. עניתי "בסדר", עוד לפני שאני מבין מה זה אומר. לפחות מבחינת ההרגשה, ההצהרה הזאת עשתה לי משהו. הדבר היחיד שמעודד בסיפור העצוב הזה, היא ידיעה קטנה שפורסמה בשבועות האחרונים על פענוח הגנום של הצמחים. לפחות בתיאוריה, ההישג המדעי האדיר הזה מבטיח אפשרות להנדס גרעין חיטה כך שיהיה עמיד בפני מחלות ותנאי מזג אויר קשים כמו בסהרה או בסוונות האפריקניות, ושיצמיח טונות של חיטה, אינשאללה. אבל עד אז, לפני שאתם מגיעים למנה אמן.
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת