אשר וטורי בקרב בלייני מסעדות, שוררת בדרך כלל דילמה נצחית: האם וכמה כסף יש להשאיר כטיפ? השאלה חוזרת ועולה מדי קיץ מחדש, עת עולה שוועתן של מלצריות תל אביב ובנותיה, עד לאולמות בתי הדין לעבודה, ועד לדפי עיתוני הערב: האם הטיפים יכולים להיחשב כמשכורת הפוטרת את בעל המסעדה בתשלום שכר עבודה למלצרית? בעיה נוספת: איך מחלקים את הטיפ. האם כל מלצרית רשאית לאסוף את הטיפ לעצמה, יען הייתה נחמדה, לא שפכה מרק על שמלה או ז'קט, ואפילו לא שכחה לשאול כל רבע שעה את האורחים: "הכל בסדר? בבתי מלון ובאולמות שמחות נוהגים לפתור את הבעיה באמצעות טיפ קבוצתי. כל אגורה המוענקת באופן פרטי או קולקטיבי, מתחלקת בסוף הערב בין כל המלצרים. לא תמיד שווה בשווה. יש מקומות בהם רב המלצרים (כן, יש איש כזה) מפריש לעצמו את מרבית הטיפ. במקומות אחרים מחלקים את הטיפ רק בין המלצרים המקצועיים, ומדלגים על עוזרי המלצרים (הפיקולוס), אשר עושים כידוע את העבודה השחורה. בארצות רבות מעבר לים, נהוג להעסיק במסעדות מלצרים מקצועיים, גברים בלבד. לפעמים בעלי המקום עצמם (זו לא בושה) מגישים את השתייה והמזון לאורחים. במקרה כזה, אפשר להסתפק במספר מטבעות, כאות של הערכה לשירות נעים ואף אחד לא נעלב. לעומת זאת, אצלנו, המציאו את האותיות הקטנות בתפריט, שכמו בחוזה משפטי, יש צורך לקרוא אותן בקפידה. "המחירים אינם כוללים שירות של 10%". (לאחרונה עלה התעריף ל 15% ). אלא מה, יש מסעדות המתחכמות ומסתפקות ב" המחיר אינו כולל שירות". עכשיו לך כמה צריך להשאיר. ובכן גבירותי ורבותי המסעדנים, האם לא הגיע הזמן, אחרי 53 שנות עצמאות , לקבוע נורמה אחידה, רצוי קרובה במידה ראויה למקובל בעולם הנאור, מה גובה התשר הראוי?
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת