כמה עולה הגבינה שלך?

לפני זמן מה ביקרתי חברים באמסטרדם, ביקור שהוביל אותי למספר מחשבות נוגות אודות הגבינות בארץ, ולמחשבה מעט אופטימית אחת. הקשר יתברר מיד. לכאורה, יש לנו הרושם שבישראל יש הרבה גבינות. אנחנו ארץ עשירה בחלב ומוצרי חלב. יש לנו את תנובה ושטראוס ויוטבתה וכל הזמן אנחנו שומעים כמה הפרות הישראליות הו הכי טובות בעולם, וכמה שתפוקת החלב שלהן היא הכי גבוהה בעולם. ואכן, מקררי החלב בסופרמרקטים נראים מלאים בכל מיני גבינות, מעדני חלב, שמנות ומיני מטעמים. אבל בכל זאת משהו כאן לא בסדר, לפחות לי זה נראה כך. ועכשיו – חזרה להולנד.

בשהותי הנעימה שם, הקפידו מארחי על מנהג ארוחת הבוקר, מנהג מעט נדיר במחוזותינו, בוודאי אצל האנשים העובדים, אבל אני היותי בחופשה והיותם סטודנטים פינה מספיק זמן לארוחת בוקר. להיותם סטודנטים יש חשיבות נוספת, מפני שכידוע לכולנו לסטודנטים אין הרבה כסף. אל תטעו, מארחיי אינם קמצנים או חסכנים אדוקים, ההיפך הוא הנכון, אבל בכל זאת. ולעניין, בכל בוקר התמלא השולחן במיני גבינות לרוב. גבינות קממבר, ברי, חאודה (שנקראת בטעות גאודה), תום, גבינות קשות ורכות, עם עשבי תיבול ובלי. ללא כל ספק, מראה משובב עין ומעורר את מיצי הקיבה. תמונה זו חזרה על עצמה בשהותי הקצרה באלפים הצרפתיים לא הרבה זמן אחר כך, רק החברה השתנתה. כעת תשאלו לאן אני חותר.

אז ככה, חברי מהולנד חזרו לארץ לא מזמן וכשפתחנו באיזה יום שולחן של גבינות, שרובן הובאו מהולנד כמובן, הם העלו את השאלה, למה בישראל גבינות ה'איכות' כל כך יקרות. לאחר מעט מחשבה גיליתי שמחירי הגבינות בארץ, מרגיזים מאוד מאוד. כן, יש לנו המון גבינות אבל כמעט כולן הן גבינות לבנות רכות מסוגים שונים. שיא התחכום מגיע מכיוון גבינות השמנת, שגם אותן הפכו כבר ל-9% שומן ומטה. אם מישהו מעונין לגוון, או לחרוג ממגוון הגבינות השבלוניות ולחוות חתיכה של קממבר או של ברי הוא יתקל בשני מכשולים. קודם כל, ההיצע קטן מאוד ודי מוציא את החשק, ואם עדיין לא אבד החשק, המחיר ידאג לכך.

למצב הזה מספר סיבות. ראשית, אין תרבות גבינות בארץ, ממש כמו שאין, או יותר נכון לא היתה, תרבות יין או אלכוהול בכלל. שנית, מי שכבר מייצר בארץ גבינות מסוגים כאלה, דורש מחירים גבוהים עבורן, בעיקר מפני שאלה באמת גבינות איכות, בדרך כלל מחלב עיזים. אם נחזור לתחום היין, כאן בדיוק המקום שנכנס היבוא מרחבי העולם. כיום יכול חובב יין דל תקציב למצוא מגוון רחב של יינות טובים ולא יקרים שהגיעו אלינו מאיטליה, צרפת, צ'ילה, ספרד, אוסטרליה ועוד. אבל, חובב גבינות דל תקציב ניצב כמעט חסר אונים מול המציאות הקיימת. היבוא המועט שישנו אינו באיכות גבוהה והוא בכלל לא זול. מצד אחד, מייצרים לנו גבינות 9% לא רעות בכלל והרבה הרבה הרבה מעדני חלב למיניהם במחירים שווים לכל נפש, אף כי גם על זה אפשר להתווכח.

מצד שני, אם חפצה נפשנו, או יותר נכון קיבתנו, בברי או חאודה, אנחנו צריכים לבקש הלוואה מהבנק. ייצור גבינות ה'איכות' בארץ שייך למספר גדל והולך של חוות או משקים ברחבי הארץ שבצדק או שלא גובים סכומים נכבדים על מרכולתם. אליהם אני לא בא בטענות, הם ממלאים חור שנוצר ולמיטב ידיעתי הם לא מתעשרים מזה. בינתיים.

אולי שוק צרכני הגבינות בארץ עדיין קטן, אבל הוא הולך וגדל במהירות. יותר ויותר ישראלים מבקרים בעולם ולומדים להעריך, לאהוב ולצרוך גבינות 'איכות'. ככה זה היה עם היין וככה זה כעת עם הגבינות. מה שצריך לקרות, ומוטב מוקדם ממאוחר, הוא אחד משניים או שניהם גם יחד. או שיצרן מקומי גדול יתחיל להכנס לתחום, ולדעתי מי שיעשה זאת לא יצא בהפסד, או שיבואן כלשהו יתחיל להרחיב את מגוון הגבינות המיובאות וכמובן יוזיל את מחיריהן. התהליך החל, השאלה היחידה שנותרה היא כמה זמן ייקח עד שנגיע למצב דומה לזה הקיים בשוק היין. אני בעד כמה שפחות, ולדעתי אני לא לבד.