דובי ססובר לפעמים אני עוצר את עצמי ושואל: האם באמת קיבלנו את העובדה שאנחנו במזרח התיכון? לכאורה לא צריך הרבה כדי להבין איפה אנחנו. רק לצאת לרחוב הלוהט ולשמוע איזה מריבה ידידותית ומיד אתה קולט שפה זה לא שוויץ. אבל ברמה היותר עמוקה נראה לעיתים שאנחנו חיים בהדחקה. אחד הסימנים המעניינים לכך הוא תרבות הבילוי הקולינרי שהתפתחה מאוד בשנים האחרונות. מסעדות יוקרה ישנן בכל עיר שמכבדת את עצמה וביסטרויים צומחים כמו פיטריות אחרי הגשם (או אולי כמו שריפות אחרי שרב), שלא לדבר על מגיפת בתי הקפה שפשטה בארץ. וכמו לכל תרבות גם לזו יש הקוד התרבותי שלה, השפה, המנהגים והגינונים, קוד שהוא די שונה מדברי היומיום שהולכים מסביב. אבל אני לא טוען שהחברים בתרבות הזו מנותקים מהעולם שסביבם. מה שאני מנסה להראות הוא, שכאשר אנו שמים עלינו את מדי התרבות הזו, אנו מתנתקים במובן מסוים מהסביבה הגאוגרפית והדמוגרפית שלנו. אדם יכול לאכול פלאפל או חומוס כמזרח תיכוני אסלי ומספר שעות אחר כך להכנס למסעדת יוקרה ולקבל עליו באהבה, מבלי להרגיש כלל, את כל הכללים והגינונים של המקום. אין בכך טוב, או רע, זה פשוט כך. נסו להיזכר איך הרגשתם שישבתם באיזה ביסטרו ובשולחן ליד מישהו אמר: "בשביל הדוגמית הזאת אני משלם כל כך הרבה כסף?", או "מה זה האוכל הפלצני הזה"? או להפך – כמה פעמים שמעתם תלונות על איכות האוכל, כולל העלאת קווי דמיון לאוכל צבאי? אנחנו עוטפים את עצמנו במנהגים וקודים שונים בתכלית מאלו של הסביבה בה אנו חיים, אין ספק, יש בזה הרבה כיף. כאילו אנחנו שייכים לאירופה, כאילו אנחנו בפאריס או ניו-יורק, אנחנו כמו הגדולים. אנחנו משדרים וקולטים בטבעיות בשני הערוצים, אבל כאשר אנחנו משחקים באחד מהם, זה מחייב לצחוק וללעוג לשני. ומצד שני זה נראה טבעי ביותר לנגב איזה חומוס וזמן לא רב אחר כך לדון עם הסומליה איזה יין מתאים לסטייק טרטר. יחד עם זאת, התבגרנו מעט. מבחר היינות והבירות שעומד בפנינו גדל בקצב מדהים משנה לשנה, לעשן סיגר זה נורמלי, אפילו לנשים. פירות הים הם להיט והסושי הפך למכת מדינה. בנוסף, התחלנו להבין שהכוונה ביין בטמפרטורת החדר היא ליין בטמפרטורה של כ-13 מעלות במרתף היינות בשאטו שבפרובאנס, ולא 25 מעלות בסלון החצי ממוזג בראשון לציון מערב. גם שילובים קולינריים מעניינים צומחים פה ושם , אבל למרות כל זאת התרבות הקולינרית שהתפתחה סביבנו בשנים האחרונות מנסה לחקות את זו של אירופה וארה"ב. הגיע הזמן, חברים, שנכיר, נקבל, נפנים ונשלים עם היותנו המזרח התיכון. אין בכך מניעה מלהתפלצף על אפריטיף עם הברמן. אין בכך שלילה של קודי ההתנהגות האליטיסטיים של תרבות מסעדות היוקרה והאסתטיקה שנובעת ממנה. אבל יש בכך קריאה לרדת מעט אל העם, לקבל בהבנה ובחיבה את כולם ולנסות להסביר להם את התרבות הזו. מי יודע אולי היא תמצא חן בעינייהם. קצת סימפטיה ורצון טוב יעשו את כל ההבדל. בכלל, עם הגל האתני ששוטף את העולם, במוסיקה בארכיטקטורה ובכלל, ומדביק גם את תרבות המסעדות, אנו צריכים למצוא את עצמנו בצומת מדהימה של טעמים. ומי יודע, אלי בקרוב שווארמה מתובלת בקארי עם כוס שאטו לאפיט יהפכו לטרנד החדש. dubiman@hotmail.com
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת