במשך הזמן, המדור הזה ביסס את עצמו כמדור שבו הההגיגנים חדי הלשון וזריזי העט כותבים בלשון סאטירית וקלילה אודות תופעות שמעצבנות ( ומשעשעות כאחד ) את כולנו.
וכך התכוונתי לעשות גם הפעם. להתלונן על החגיגות חסרות ההשראה המחכות לנו , הנאום הנמלץ של נשיא המדינה , "כל הכבוד לצה"ל" הבלתי נמנע, על המנגל שהפך לסמל הלאומי , פטישי הפלסטיק , בקבוקי הספריי.. ולא יכולתי.
כתיבה סאטירית מוצלחת יכולה לנבוע משתי נקודות השקפה. סאטירה מקצינה אודות תופעה מרגיזה, אך משעשעת במהותה , כאשר קיימת הבנה בשתיקה בין הקורא והכותב כי התופעה אינה כה חמורה ונוראית. זוהי סאטירה שבאה לשעשע. נקודת ההשקפה השניה היא מתוך התנגדות לתופעה. במקרה זה , הכותב מביע את דעתו האמיתית והקורא יכול להסכים או שלא להסכים. כתיבה זו מאפיינת בדרך כלל סאטירה פוליטית.
כתיבה סאטירית משלבת בדרך כלל את שני האלמנטים שתוארו לעיל , במינונים כאלה או אחרים ולכן היה לי קשה מאוד לכתוב טור סאטירי משעשע לכבוד חג העצמאות.
היה לי קשה לכתוב טור משעשע כשבגבול הצפון בוטלו חגיגות העצמאות בגלל מטחי קטיושות ותחושת התושבים כי הם הופקרו לגורלם.
היה לי קשה לכתוב טור משעשע כשביום עצמאותה ה - 53 אין למדינת ישראל גבולות מוגדרים, חוקה ומנהל תקין. היה לי קשה לכתוב טור משעשע כשבדו"ח ג'יני האחרון ,
המודד את מצב אי השוויון בין העשירונים העליונים והתחתונים, נמצאת מדינת ישראל במקום הראשון. היה לי קשה לכתוב טור משעשע כשלשכות התעסוקה מדווחות על
למעלה ממאתיים אלף מובטלים. היה לי קשה לכתוב טור משעשע השכם והערב נרמסות בישראל זכויות אדם , של פועלים זרים , נשים , פלשתינאים וערבים ישראלים.
היה לי קשה לכתוב טור משעשע כאשר מגזרים רחבים באוכלוסיה אינם נושאים בנטל הבטחון והשרות הצבאי והמעטים שעדיין עושים זאת , מאבדים את רצונם להמשיך בכך.
והיה לי קשה לכתוב טור משעשע כאשר אלפי אזרחים, שהם כבר דור שלישי לנחשלות וליאוש , אינם זוכים למגורים ראויים , חינוך סביר והזדמנות לצאת מן הנחשלות הזאת.
אצל השבטים הטטארים , רק שנות חייו המאושרות של אדם נמדדות במניין גילו. אם נמדוד לפי השיטה הטטארית את גיל מדינת ישראל , ייתכן ולא נגיע לגיל בת-מצווה ( בכל זאת, המדינה היא אישה ). ואז התקשרו אליי חברים ושאלו מה אני מביא למנגל ביום רביעי , ותוך כדי השיחה ( אגב , נקבע שאני מביא את השתייה ) הבנתי שבכל זאת עדיף לעשות מנגלים מאשר מצעדים צבאיים ותערוכות נשק ( הייתי באחת כזאת. יש לי אפילו תמונה שאני יורה ממקלע ). אין ספק כי לאט לאט המדינה מתבססת בשפיות רגועה , יומיומית. אין ספק שיום אחד יהיה אפשר לחיות פה. וזה לא רחוק כל כך.
שיהיה לנו חג שמח.
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת