הצעקה הזו נשמעת בערך פעם ביומיים. מהדהדת באוזניים ופוצעת את הנשמה. הנה זה עוד פעם בא. זה קורה בדרך כלל אחרי שהיא חוזרת מהעבודה. שנות האלפיים הגיעו ברוך השם, וגם לנשים יש קריירה. צהריים, האשה לא הספיקה לאכול. עכשיו היא רעבה, אבל אין לה מה לאכול. ואתה, כמו תמיד, אשם. זה לא משנה שהמקרר מלא במיטב המוצרים שהסופרמרקט השכונתי יודע להציע. בשבילה, זה לא אוכל. לך תסביר לה שאתה לא יודע לבשל פלפלים ממולאים בצנוברי אלון משובחים וכבש טורקי צעיר וורוד. שלהפשיר דברים קפואים במיקרו, זו המומחיות היחידה שלך. לך תסביר לה שבשבילך, זה אוכל. לא שהיא מצידה טורחת להעמיד סירים מלאי כל טוב על האש. היא הרי עסוקה, ואתה, יש לך זמן, לא? אולי במקום לראות עוד משחק כדורגל תכין לה משהו טעים לאכול? אז מה עושים? להזמין משהו בטלפון לא ישביע את רצונה. למסעדה אין כוח. לבשל אין זמן. האופציה האחרונה שנותרה, חברים, מלבד המריבה הבלתי נמנעת, היא ללמוד להכין משהו שהיא אוהבת. משהו פשוט, שאפשר להציע לה תמיד. ההצעה שלי: סנדוויץ תלת שכבתי, עם חמאה, גבינה צהובה ועגבניות. אולי אפילו חביתה בפנים. הרכב מנצח לא מחליפים!
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת