מיקי פרנקל רובע המארה בפאריס הנקרא גם הרובע השלישי, הוא רובע יפהפה עם בתים ישנים בעיצוב אירופאי והמון חנויות קטנות של אופנה וספרים. בערב אומנים נפרשים בכיכרות ומציירים את פריס מאלפי זוויות, ובתי הקפה והתה מתמלאים אנשים. בפריס יודעים שהיופי נמצא בחוץ, ולכן כיסאות בתי הקפה מסודרים בשורות ופונים לרחוב. אחרי שביקרתי במוזיאון פיקאסו שברחוב thorigny 5, ברובע השלישי, התיישבתי בבראסרי קטנה, בפינת הרחובות אלזביר ופארק רוואיאל לא רחוק מהמוזיאון. בראסרי בצרפת היא מסעדה ביתית. לא כזו מפוארת עם רב מלצרים, מלצר יין, ושתים עשרה מנות, אלא בדרך כלל הטבח הוא בעל הבית וגם המלצר, או לפחות מאותה משפחה, והאוכל נוטה לאוכל אזורי. המקום בו אני התיישבתי נקרא על שם הרחוב, Salon de the Elzevir, והיה בסגנון אלזאסי. דמיינו סתיו. מסעדה קטנה, בפינת רחוב קטנה. בחוץ יורד הערב על יום אפרורי, והרוח מעיפה עלים צהובים ואדומים מעצים גבוהים בצדי הרחוב. בצד השני של הרחוב גינה ציבורית קטנה עם שני פסלים, האחד בסגנון קלאסי והשני מודרני. לידם שתי אימהות צרפתיות עם שתי עגלות צרפתיות ושני תינוקות צרפתיים, ועוד כמה ילדים קטנים שמשחקים בצרפתית. אני יושב בחלק החיצוני של המסעדה אל מול הרחוב, קורא ספר ושותה כוס יין לבן, ומחכה למרק הדגים המהביל, שמגיע עם באגט (כמובן) וממרח חריף הנקרא רואי. כשמגיע המרק אני בוצע מהבגט, חלק מטביע במרק וחלק מורח ברואי, ונזכר שרק לפני כמה דקות ראיתי את בעלת הבית עוזבת את המסעדה כדי להביא מהבולונז'רי הסמוכה באגט טרי, פריך מבחוץ ורך מבפנים. אחרי שהתחממתי קצת מהמרק, אני מזמין קאסולה, והפעם עם יין אדום מבורדו. קאסולה היא קדרה שבה מתבשלים במשך שעות שעועית ומיני בשרים שמנים כמו חזיר ואווז. בבישול הארוך נטמעים כל הטעמים זה בזה. ללא ספק מאכל מחמם את הלב והגוף ומאוד מתאים לסתיו (ולחורף שלנו). אני חוזר לספר שלי עם כוס הקפה המסיימת, ומביט באמהות שאוספות את הילדים ללכת כדי הביתה.
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת