אשר וטורי מי שמזדמן לאתונה, עיר הבירה של יוון, וצריך להתלבט בין הסופלקי, לבין האוזו המקומי, מומלץ לחקות את המנהגים הגסטרונומים המקומיים, ולנסות משהו שונה בצורה שונה. ראשית, ארוחת הצהרים. בארה"ב נהוג למשל, לצאת בצהרים ולחטוף נקניקיה בלחמנייה או המבורגר עסיסי; בישראל, פלפל או שוארמה עם הרבה חומוס מרוח בפיתה. באתונה, את הלחמנייה או הפיתה, מחליף בורקס ענקי, לתוכו מכניס לך הזבן באחת המעדניות הרבות הפזורות בעיר, מכל טוב: פסטרמות למיניהן, פטריות, טונה, סלמון, גבינות מסוגים שונים, סלטים, וכמובן הזיתים היוונים. מומלץ בחום. ועוד טיפ: כל ארוחה יוונית המכבדת את עצמה, נפתחת בסלט יווני, המורכב תמיד מנתחי עגבניות, בצל, ומלפפון בשמן זית (לפעמים גם עם זיתים שחורים), ומלמעלה, פרוסה עבה של גבינה מלוחה. אחר כך יבוא תור הג'ג'יקיס, מעין גבינת שמנת עם שום, שהיוונים מתעקשים לכנות אותה יוגורט. עם לחם טרי, היא יכולה להיות מעדן של ממש. ועכשיו למאכלי הים. ככלל, מסעדות הדגים באתונה פחות שכיחות מאשר בספרד, לדוגמא. באלו הקיימות, למשל באיים הסמוכים לאתונה כגון פורוס, ניתן למצוא בעיקר חיות ים כגון אמנונים, ולובסטרים, ופחות דגים. כשהדג מגיע לשולחן, הוא מוגש בדרך כלל בשלמותו לכלל הסועדים, וכל אחד בוצע את הנתח המתאים לו. מומלץ במיוחד, לחפש מסעדות "ביתיות". תושבים רבים הגרים בבתים שנראים כמו שיכון באחד הפרוורים בדרום תל אביב, הופכים בלילות את החצר האחורית שלהם למסעדה ביתית. שם אפשר למצוא את כל המאכלים היוונים האותנטיים, כולל אגב, יינות ביתיים.
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת