קאיפירינייה

קוראים חדי עין של המדור כבר הבחינו בוודאי בתגובה האוטומטית שלי לגלי החום ששוטפים אותנו – קוקטיילים קרירים וקלילים, רצוי דרום אמריקאיים. אז מה לעשות, גלי החום לא מרפים מאיתנו ומכיוון שהרכב מנצח לא מחליפים, אז הרי לכם עוד מתכון לקוקטייל קיייצי משובב נפש. באמת שלא התכוונתי, הנסיבות היו יותר חזקות ממני, קבלו את הקאיפירינייה.הנרי פורד ניסה להוציא את הקוקטייל הזה אל מחוץ לחוק של ממלכתו פורדלנד, מושבת הפועלים שלו בברזיל של שנות השלושים. אבל תושבי הממלכה הסגורה הזאת, עבדיו של פורד מן העריסה ועד לקבר, הבינו כי זהו הקש האחרון, על המשקה הלאומי שלהם הם לא מוותרים. ושלא תחשבו, מדובר באנשים קשוחים שעמדו בקשיים רבים – החל בריקודי צ'רלסטון ריבועיים של שנות העשרים והשלושים וכלה בלהישאר ערים בעת האזנה לשירתו של הנרי לונגפלו. וזה עוד בלי שהזכרנו את עבדות הפרך (לא, זאת לא שגיאת כתיב) במטעי הגומי עבור צמיגי המודל טי המפורסמת. הם אמנם קיבלו את הקינין, אבל לא יכלו לשכנע את עצמם לשתות אותו בשיטה האמריקאית הקלוקלת – עם מיץ ליים. במקום זה, ה עשו את מה שכל ברזילאי עם קצת קומון סנס היה עושה – עירבבו את זה עם המשקה הלאומי השורף שלהם – הקצ'אקה, שזה ברנדי חזק שמופק מקנה סוכר– מתוך תקווה ליצור משהו דומה לקאיפירינייה.לאות כבוד, המדור שומר את המשקה הזה לעיתות של כבוד ונחישות, למרות שכבר יצא לו ללגום איזה כוסית-שתיים באחרי צהריים אינדיאניים רותחים ואיטיים. את הקאיפירינייה (מבוטא קאי-פי-ריייייי-ניה) עושים משתי מנות של קצ'אקה ורבע ליים שנמעך לתוך כפית של טריפל סק. המשקה מוגש בתוך כוס אולפאשנד עם הרבה קרח. אם הברמן שלכם מועך את הליים עם מקל עץ ארוך, אז תדעו שלפניכם מקצוען שעושה כבוד למנהג ברזילאי עתיק יומין. אם הוא (או היא, כמובן) גם מגיש את היצירה בתוך כוס איפירינייה (גבוהה ומתרחבת) – יש להוריד את הכובע (ולפתוח את הארנק).במקרים יוצאי דופן, אבל שיהיו באמת יוצאי דופן, אפשר להחליף את הקצ'אקה בוודקה או רום ולקבל קאיפירושקה או קאיפיריסימה, בהתאמה.למרות שהתוצאה רחוקה מהקאיפירינייה האמיתית, המדור נושא תפילה כי בניגוד לאמרתו של פורד – "זה יכול להיות כל צבע כל עוד זה שחור" – זה יכול להיות בכל צבע או טעם, כל עוד זה משמח ומרענן.