ההתעסקות האובססיווית מה זה אובסיסיווית? ממש כל שבוע של המדור במשקאות עצמם, מנעה את הדיון במה שנדמה כמובן מאליו. איך? איך עושים את המשקאות העפיצים, החמאתיים, הטאניניים וכן, המשכרים האלה? הפעם נעסוק באופן הכנת המשקה האלכוהולי עצמו. כמו כל דבר בחיים ובצה"ל, תהליך הכנת משקה אלכוהולי מתחלק לשלושה חלקים: זיקוק, תסיסה וביקבוק. בואו נסקור את שלושתם. אין ספק כי בצורה הפרימיטיווית ביותר, תהליך הזיקוק מופיע בטבע. אמא טבע, אם כן, היא ללא ספק המזקקת הראשונה. או לפחות נותנת ההשראה. אך באופן היסטורי הזיקוק הממוסד החל בתור אופן שבאמצעותו אלכימאים יצירתיים רצו לגלות את המבנה של חומרים שונים (ואז להפוך אותם לזהב, אבל זה כבר סיפור אחר). הדרך הפשוטה ביותר להגיע לשורשי מבנהו של החומר היא באלימות. להרתיח אותו עד כלות ואז לראות מה קורה. ואז, כשהם למדו ללכוד את אדי הרתיחה, זהו הרגע ההיסטורי שבו הזיקוק בא לעולם. התהליכים הפיזיקליים העומדים מאחורי הזיקוק הם פשוטים מאוד. איוד הנוזל, עיבויו לכדי ענני טיפות קטנטנות והתכנסותן של הטיפות הקטנטנות לכדי טיפות גדולות יותר, המרכיבות נוזל מסוג אחר. אלו הם השלבים הבסיסיים, המשותפים לכל תהליך של זיקוק של דלק, מי שתייה ומשקאות אלכוהוליים. מטרת האיוד היא הפרדת מרכיבים שונים של חומר, על בסיס השוני ביניהם. במקרה שלנו טמפרטורת האיוד. שני מרכיבים, כוהל אתילי ומים, למשל, אם להיות קרובים לנושאים המעניינים אותנו, יכולים להיות מופרדים אם ורק אם טמפרטורות הרתיחה שלהם שונה בלפחות מעלת צלזיוס אחת. אם טמפרטורות הרתיחה יהיו קרובות יותר המולקולות המתאיידות עדיין יישארו מחוברות ותהליך ההפרדה לא יצלח. זהו העיקרון האחראי לעובדה שיש סוגי אלכוהול שונים. השוני מתבטא, למשל, בארומה וטעם שונים. דוד הוא כלי הזיקוק המובהק. דוד בסיסי מורכב ממקור חום המצוי מתחת לכלי קיבול, המכיל את הנוזל, צינור צר ומוארך, הלוכד את אדי הנוזל המתאדה וכן מעבה, שהוא מיכל נוסף המשמש לעיבוי של האדים לכדי נוזל אחר. הדודים המשמשים לזיקוק תעשייתי עשויים להגיע לכדי גובה של עשרים מטר וקוטר של ארבעים מטר. קיימים גם דודים לזיקוק ביתי, בנפח של חמישה עשר ליטר. תוצאת כל התהליך הזה הוא כהל אתילי, או בשפה פשוטה החומר שעושה אותך שיכור. השלב השני במסע אל השכרות הוא התסיסה. תסיסה הוא השילוב של מים, חום, סוכר ושמרים. כל המשקאות המזוקקים, ויסקי, וודקה, בירה, סיידר, יין, מכילים כהל אתילי. ההבדל היחיד נעוץ בעובדה שהמשקאות ה"כבדים" ויסקי, וודקה וכדומה זוקקו יותר על מנת להוציא את המים, הסוכר או שאר הרכיבים המדללים את אחוז הכוהל. זוהי הסיבה לכך שהמשקאות האלו הם בעלי אחוז כהל גבוה יותר. הימצאותם של שמרים בתוך יין ובירה היא גם הסיבה לכך שמשקאות אלו עלולים להחמיץ. גם בהיותם בתוך הבקבוק, ממשיכים השמרים בפעילותם הכימית, המובילה בסופו של דבר להתחמצנות. הזיקוק הקשה שעוברים המשקאות הכבדים, המסלק כל שריד לשמרים או בקטריות, מונע את האפשרות שאי פעם הם יחמיצו. זו גם הסיבה, ואי אפשר להימנע מניפוץ מיתוס קטנטן שמשקאות כבדים אינם משתנים בהיותם מבוקבקים, אם זה לטובה ואם לרעה. ועל כן הדימוי של הבקבוק המכוסה בקורי עכביש ושכבה עבה של אבק, המעידים על עתיקותו, עשוי לעבוד רק אם הבקבוק מכיל יין, אך אינו מרשים כלל אם זהו בקבוק ויסקי. ומה יש לומר על השלב השלישי, שלב הביקבוק? לוקחים את המשקה מהחביות ומוזגים אותו לבקבוקים. מי אמר שכל דבר חייב להיות מסובך?
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת