רד סנאפר (כן, כן. פעם שניה)

דבר משונה קרה לי: חסר רעיונות לכתיבה הייתי. לא שחלילה העובדה המצערת כשלעצמה הזאת אומרת משהו על עולם האלכוהול, שהוא עולם עשיר ומפותל ומפתיע להפליא, אלא יותר על דלות כושר הניסוח וההמצאה של האוחז בעט. בלית ברירה, הלך המדור ודפדף מעט (אם אפשר להתבטא כך באינטרנטית, אבל זה נשמע יותר טוב מ"לחץ על לינקים") בטורי העבר. להתנחם מעט בקריאת טורי העבר השגיבים, הד לימים אפיים עברו. והנה הם עוברים כולם, הדאקירי, הוודקה, הפאב הלונדוני, והנה גם רד סנאפר. המדור מתחיל לקרוא את הטור המספר את סיפורו של הקוקטייל המצוין הזה, וחושכות עיניו. לא היסטוריה, לא מקורות, רק איזו פסקה אינפורמטיבית קצרה מלווה בהגיג על קוביות קרח. אל תגידו בגת. מיד ידע המדור כי הרשימה של השבוע תעסוק בתיקון מידות. בעשיית צדק עם הקוראים המסורים. אשר למרות הסיפור הפגום לא התרעמו ולא קצפו, כי הם ידעו שהתיקון יגיע. האפשרות האחרת הרי לא באה בחשבון. אפשר להתחיל בניפוץ מיתוסים ולגלות לכם שהרד סנאפר הוא בעצם הבלאדי מרי המקורי. כן, כן.. בנעוריו הרחוקים, נרקח הבלאדי מרי עם מג'ין (אשר היה נפוץ הרבה יותר מוודקה) ולמרקחת כולה קראו רד סנאפר. אמנם, אם ידחקו אותי עם הגב לקיר, יהיה לי די קשה להביא הוכחות בכתובים, אבל אחרי שני בלאדי מרי (או רד סנאפר לצורך העניין), זה באמת לא משנה. עובדה אחרת הקשורה בקוקטייל, ועליה אני מוכן להגן בגופי , היא שהוא עושה נפלאות בטיפול במחלה ההיא, שקשורה בהעדר ממון המאפשר קניית משקאות איכותיים, או סתם בהעדר חוש מידה. ההאנגאובר, נו. כוסית רד סנאפר תעשה לו פלאים. ועובדה אחרונה, סתם כי זה נחמד והפעם שקשורה לבלאדי מרי : למרות מה שיטענו יודעי סתרים למיניהם, לא נמצא כל קשר בין המשקה המצוין הזה לבין מרי טיודור, היא מרי הראשונה, אשר זכתה לכינוי בלאדי איזה סכסוך שכנים תיאולוגי שהיה לה עם האירים הפרוטסטנטים. וכעת, אחרי ביסוס המעמד הרעיוני של הקוקטייל המשובח הזה, אפשר לבסס גם את אילן היוחסין שלו. אם כן, כפי שההיסטוריה מספרת לנו, (מובן שיש היסטוריות אחרות, אבל זו המועדפת עליי) פרדיננד פטיו מהארי'ס ניו יורק, באר בפריז, רקח לראשונה תערובת של מיץ עגבניות, וודקה, ותערובת של רטבים ותבלינים שזכתה מפי הבדרן האמריקאי רוי בארטון לכינוי "דלי של דם". התערובת לא זכתה להצלחה מסחררת, ומר פטיו היגר לניו יורק, ואייש את עמדת הברמן בקינג קול בר של מלון סנט רג'יס, אי שם באמצע שנות השלושים. גם במוסד הזה ניסה מר פטיו לעשות נפשות למרקחת שלו, הפעם תחת השם רד סנאפר, תחת הצידוק של תרופה להנגאובר ותחת מעטה כבד של ג'ין , במקום הוודקה. תזכרו על מעלות הרד סנאפר בפעם הבאה שהברמן בעיני עצמו ינסה לשכנע אתכם שוודקה עדיפה על ג'ין, או גרוע מזה: לשכנע אתכם שזה לא משנה. אחרי שתי כוסיות רד סנאפר גם הוא יסכים אתכם.