ורמוט זה ורמוט

רומן לסקר. עבור מרבית האמריקאים, ורמוט הוא בסך הכל אחד המרכיבים בקוקטיילים שלהם, ולא החשוב ביותר. לעומת זאת, בשביל האירופאים זהו משקה שעומד בפני עצמו, משקה שהאמריקאים, אלה עם המרטיני היבש שלהם, לעולם לא יבינו. מעניין לציין, שהמרטיני שמופיע בתפריטי פאבים בצרפת או באיטליה הוא ורמוט של חברת מרטיני ורוסי ולא הקוקטייל הידוע. וכאן המקום לתקן בלבול נפוץ. בלבול שתחילתו במקרה והמשכו בשיקול עסקי קר. אז ככה , עולם האלכוהול מכיר בשתי ישויות: קוקטייל מרטיני (ראו קישור בימין הרשימה הזאת), ומשקה הקרוי באופן שגוי בשם מרטיני, ובעצם זהו ורמוט. זו דוגמה קלאסית למצב שבו שם מותג מסוים הופך לשם המוצר בכללותו. דוגמאות לא חסר, החל בהונדה ופריג'ידר של שנות השבעים, ועד לפלאפון ופיצוציה של ימינו. שמו האמיתי של המשקה, אם כן, הוא ורמוט ובמהותו הוא יין מתובל במיני עשבים. בעולם קיימים שלושה סוגי ורמוט (לא מרטיני, כן?): רוסו שהוא מתוק ואדום, ביאנקו שהוא מתוק ולבן, וגם סקו שהוא יבש ולבן. חברת מרטיני ורוסי הייתה היצרנית המסחרית הראשונה של ורמוטים, רוסו וביאנקו, ובתור שכזאת הצליחה ליצור זהות של שמה עם המוצר כולו. עד היום אפשר לשמוע בפאבים את המשפט החביב "תביא לי כוס מרטיני ביאנקו של צינזאנו", שמבחינה סמאנטית לא שונה מהמשפט הנפוץ הרבה יותר "יש לי פלאפון של סלקום". בעבר הלא כל כך קרוב, הוורמוטים הצרפתי והאיטלקי היו משקאות שונים לגמרי. זו גם הסיבה שמתכוני קוקטיילים קלאסיים בספרי קוקטיילים קלאסיים לא פחות, מציינים בבירור את סוג הוורמוט הנדרש. הוורמוטים הצרפתיים היו כמעט באופן בלעדי לבנים וטעמם היה חמצמץ. אחיהם האיטלקיים, לעומת זאת, היו מתוקים יותר וצבעם היה אדום. כיום, שני הסוגים מיוצרים בשתי הארצות ולכן האבחנה הגיאוגרפית איבדה מערכה לחלוטין והדרך הטובה ביותר היא פשוט להבחין בין היבש למתוק. למרות שכאמור, היצרניות הגדולות צינזאנו, בוסייה וכמובן מרטיני ורוסי, מייצרות את שני הסוגים אך בכל זאת מקובל לחשוב כי הוורמוטים היבשים הטובים ביותר מגיעים ממחוז לאנגדוק בדרום צרפת ואילו הוורמוטים האדומים הטובים ביותר מיוצרים באפוליה ובסיציליה שבדרום איטליה. הוורמוטים האדום והלבן שונים זה מזה בכל אספקט אפשרי. מלבד ההבדל הברור מאליו (הצבע) טעמו של הוורמוט האדום עשיר ופירותי מאוד ומזכיר יין פורט. הוא בהחלט מסוגל לעמוד כמשקה בפני עצמו, ואכן ישנם אנשים לא מעטים ששותים ורמוט אדום נקי. הוורמוט הלבן משמש בעיקר לערבוב בקוקטיילים. טעמו אכן יבש וחומצתי מעט ומתאים פחות לשתייה בצורה נקייה.