קרנבל של בשרים וכיף ללא הגבלה

מאז ומתמיד עבד המוח שלנו על אסוציאציות. אנחנו קולטים אינפורמציה במשך כל היום, וכל פיסת מידע מתקשרת אצלנו לסיטואציות ותחושות. כך אנחנו מקטלגים את מה שספגנו, וממשיכים להשתמש בהקשרים האלו גם בהמשך.

עושים סועדים שמחים
יש אנשים, כמוני, כשאומרים להם "פסטיבל בשרים ויין ללא הגבלה", האסוציאציות שעולות להם בראש מתקשרות אוטומטית לאושר ושמחה.

כשרשת 'רק בשר' הגתה את רעיון ארוחת הבשרים ללא הגבלה, המטרה הראשונה היתה לגרום לאנשים אושר. להרחיק אותם מתלאות היום, ולספק להם חוויה בלתי נשכחת. החזון כלל שולחנות ארוכים-ארוכים, שלידם יושבים אנשים מכל הגילאים ופשוט נהנים מהאוכל, השתייה וכמובן האווירה. עוד כלל החזון יין שנשפך כמו מים, מוסיקה טובה, תחרויות שתייה, ופינאלה שבו אנשים אמנם נופלים מהרגליים, אבל כבר מתכננים את הארוחה הבאה.

ויום אחד זה קרה. ערב בשרים ללא הגבלה שמתרחש אחת לחודש (בימי שלישי), ומאז רץ כבר קרוב לחמש שנים. לארבעת סניפי הרשת מגיעים זוגות, משפחות וחבורות בכל הגילאים ששמים את הכל מאחור ונכנסים לתוך המסעדה לערב של אסקפיזם ופאן.

אחותי ואני הגענו לסניף רמת החייל, בדיוק בשעה שקבענו. כשאנחנו רעבות אנחנו מאוד דייקניות. התיישבנו ליד שולחן ארוך וערכנו היכרות עם היושבים לידינו ומולנו. אין ספק שערב כזה הוא הזדמנות שלא מגיעה בכל יום להכיר אנשים חדשים, שברור שדבר אחד לפחות יש לכם במשותף.

לא להתמלא מהראשונות
אז המקום מתמלא, המלצרים כבר בתכונה, התופים רועמים (או לפחות כך סימנה הבטן שלי), וכמה לגימות היין על בטן ריקה כבר עושות את שלהן. אנחנו מוכנות.

אל השולחן מגיעות המנות הראשונות: סלט ירוק, קרפצ'יו בקר, צ'ילי קון קרנה ולחם הבית. סקירה מהירה, וכבר מתחילים לאכול. הקרפצ'יו מעולה, דק ומתובל כהלכה, הצ'ילי קון קרנה מחמם את הלב ועושה געגועים לאמא, ולחם הבית מסתכל עליי בחצי עין ואומר 'קחי חתיכה, אבל בחייאת – לא להתמלא'. אני שומעת בעצתו ולוקחת לחם כזית. הכל בסדר, הקיבה עדיין שני שליש ריקה ואפשר להמשיך.

אחותי, שהיא הפרטנרית הכי טובה שלי לארוחות, תוהה אלו נתחים יגיעו אל השולחן. אבל לא שאלנו כי רצינו שיפתיעו אותנו. מסתבר שלא רק אנחנו התעסקנו בשאלה הזו, וכולם זרקו הימורים על הנתח שיגיע ראשון.

פייר, הופתעתי
הבשר שהגיע כמה דקות מאוחר יותר הפתיע את כולם. רק בשר לא משחקים ולא מפחדים להוציא את התותחים הכבדים כבר בהתחלה. נתחי אסאדו עם רוטב סמיך ואלוהי נחתו על השולחנות. הסכינים נשלפו, הפיות נפערו וכולם התחילו לצקצק כמו במקהלת צרצרים. כנראה שהמוטו כאן הוא משהו בסגנון של 'אתה מתחיל הכי מהר שלך ולאט לאט אתה מגביר'.

שטף הבשרים שהגיע אחר כך רק חידד את התאוריה: נתחי אנטרקוט עם נוכחות, סינטה עם כבוד, צ'וריסוס שלא מהעולם הזה, קבבי קסם, ולפינאלה פיקניה שמנמנה (חלק שומני ומשובח ביותר בפרה) והקהל מוחא כפיים.

הסטופ בידיים שלכם
המלצרים חדי חושים ובעלי רדאר מכוון היטב, ואם הם קולטים שהפה שלך לא לועס כרגע, הם ניגשים לשאול מה תרצה, ומביאים עוד ועוד בשרים, עד שתתחנן 'די! אינני יכול יותר'. בין לבין אנו לוגמות עוד מהיין שמוגש אל השולחן בבקבוקים גדולים שמיוצרים במיוחד עבור הרשת, בקבוקים שגורמים לך להרגיש במסבאה רצינית אי שם בדרום ארצות הברית.

ומי שזה חשוב לו במיוחד – היינות שמוגשים אל השולחן הם יין הבית - "פיוז'ן" של סגל, בלנד של מרלו, קברנה סובניון וקברנה פרנק.

מדי פעם עוצרים את האכילה כדי להשתתף בהגרלה נושאת פרסים, או בתחרות שתיית בירה, והמוראל עולה ועולה. אם לרגע תהיתם – גם לבנות יש כאן ייצוג. אין ספק שהתחרויות האלה הן חלק נכבד מהערב, והקרבה שנוצרת בין אנשים ששותים היא מראה ששמור רק לחגיגות מהסוג הזה. ומה שמדהים הוא שזה כל כך טבעי שרואה חשבון בן 50, הייטקיסט בן 35 ובחורה שרק אתמול הבינה שהיא בת 18 יושבים ביחד באותו השולחן ונהנים מאותה החגיגה.

את הערב חותמים הקינוחים. הם אלה שמערסלים אותך בסוף ומכניסים קצת סוכר אחרי כל הבשר. יש פרפה חלבה, פרפה ושוקולד וסורבה.

ערבי הבשר הללו מתקיימים בכל סניפי הרשת (רחוב סלמה בדרום תל אביב, רמת החייל, המושבה הגרמנית בחיפה  ואזור התעשייה בראשון לציון).

כמה פרטים טכניים
המחיר לתענוג הזה הוא 180 ₪, ולחברי המועדון של הרשת זה 155 ₪. מומלץ כמובן להגיע על קיבה ריקה. הפסטיבל מתקיים ביום שלישי האחרון של החודש. את שאר הפרטים ישמחו לתת לכם במקום.

>> לסניפי רשת רק בשר

צילומים: דרור כץ

* הכותבת הגיעה אל המסעדה כאורחת