נעים להכיר – 7 מסעדות חדשות בירושלים

מי שעוקב אחר דיווחים על מסעדות חדשות עלול לחשוב שכל האקשן נמצא בתל אביב. ירושלים נמצאת בתודעה הרחק מאחור, וגם כן בהקשר של אזור שוק מחנה יהודה בלבד. בפועל אין דבר רחוק יותר מהאמת.
קחו למשל את סאפורי, מסעדה-מעדנייה כשרה שבהקמתה הושקעו שני מיליון שקלים. הבעלים, יזם בתחום המסעדנות, התאהב בחלל כבר לפני שנים וכשהבשילה ההזדמנות החליט לפתוח מסעדה איטלקית ברובה, שקורצת למטבחי צרפת ואסיה. התפריט מחבר בין ישן וחדש, קלאסי ומודרני במנות כמו לזניה שחורה של מוסלין דגי ים – לזניה מאודה במילוי דגי ים ותרד חלוט, עגבניות צלויות ורוטב חמאה. כפי שכה טרנדי היום, לב המקום הוא אזור הטאבון והבר, שהובא במיוחד מאיטליה ונצבע בצבע צהוב עז. העיצוב חמים עם הרבה עץ טבעי, ובלי למצמץ אפשר לקחת את המסעדה כמות שהיא ולשים בתל אביב או בניו יורק.


 

קצת לא נעים לחזור על עצמנו אבל גם קפה תמרה מצטיין בעיצוב אורבני-מודרני שנכון לכל עיר גדולה. תקרה בגווני אפור עם מלבנים שקועים במסגרת צהובה, ריהוט בסגנון ביסטרו, פרקט אלון וגופי תאורה מיוחדים יוצרים אווירה עירונית, אך כשמסתכלים החוצה מהחלונות הגדולים רואים את הנוף הירוק של גן הטכנולוגיה של מתחם מלחה. תפריט חלבי כשר למהדרין כולל את כל החשודים המיידיים (דגים, פסטות, סלטים וכריכים) ובראשם פיצות ופוקאצ'ות שנאפים במקום. המחירים סבירים, כ-50 ₪ בממוצע לפיצות ופסטות ו-85 ₪ לדגים, וארוחות הבוקר נעות מ"בוקר בקטנה" ו"בוקר לייט" ועד ארוחת בוקר מפנק מושחתת ומנות מתוקות. בית קפה מוקפד ומתוקתק, ויותר מזה באמת לא צריך.

שוק מחנה יהודה – וסליחה שאנחנו שוב עם הדוגמה הכה-שחוקה – כבר הוכיח שלירושלמים יש ראש פתוח מבחינה קולינרית. המיינסטרים עדיין שולט עם אוכל רחוב, איטלקי וביסטרו, אבל יש עוד אופציות. קוהינור, מסעדה הודית כשרה מבית היוצר של רינה פושקרנה (טנדורי), פופולרית במיוחד בקרב צמחונים. התפריט ענק (ספרנו 60 מנות לא כולל קינוחים) ורובו מסומן בעלה ירוק כאינדיקציה לצמחונות או טבעונות. התמחור גם הוא ברוח הודית צנועה: כ-50 ₪ למנת ירקות וקטניות שמהווה ארוחה שלמה ועד 78 ₪ לדגים. בשעות הצהריים מומלץ להזמין טאלי צמחוני או דגים, סוג של ארוחת טעימות הודית במגש אחד.
יוסף הדייג, מסעדת דגים כשרה למהדרין, מוכיחה שבירושלים אפשר להסתדר בלי ים. עיצוב פשוט ונקי מזכיר מסעדות דגים מודרניות ביפו וכך גם התפריט. לפתיחה סלטים מלוא השולחן ומנות קטנות מעודכנות כמו סביצ'ה וקרפצ'יו דגים וגם גרסה דגית למעורב ירושלמי. בעיקריות מככבים דגי ים ובריכה בטיגון, גריל או אפייה, כי כשהדג טוב לא צריך להתעסק איתו יותר מדי. השירות אדיב וזריז בדגש על תשומת לב אישית לכל אורח כדי שייצא מרוצה.

מול שפע המסעדות הכשרות והכשרות למהדרין יש סנוניות בודדות שאינן מתיישרות לפי הקו המקובל. את מנזה פתחו שלושה חבר'ה צעירים עם עבר בתחום עסקי האלכוהול. השף שלומי אטון הוא אמן קעקועים, מה שמסביר את הצבעוניות והיצירתיות שמאפיינת את המנות. בסופי שבוע המקום שוקק ירושלמים מורעבים שיורדים על קרוק  מסייה ואגז בנדיקט ושואבים סנדביץ' רוסטביף עם כוס סנגריה. בשעות הערב התפריט מתעדן ומשתכלל בעזרת חומרי גלם טרנדיים כמו שקדי עגל ובוראטה. מהבר יוצאים קוקטיילים קלאסיים ומקוריים, עוד עדות לקריצה לתל אביב.

תור הזהב הקולינרי מעודד פתיחת מסעדות גם למי שכבר יש לו מסעדה. השף מוטי אוחנה (החצר) הרחיב את עסקיו ופתח במתחם בית הנציב את מדיטה, ביסטרו בסגנון "מטבח תיכון חדש". אוחנה ידוע בנטייתו לקחת אוכל של סבתות ולתת לו לוק מודרני. סביח הוא מגיש כסלט עם טחינה, לימון כבוש, קוביות חציל ועמבה, ושקדי עגל מוגשים על פוקאצ'ה מתוצרת בית עם סלט עגבניות. הקבב מלווה דווקא בבמיה וקדרת בקר עם ירקות שורש וניוקי תירס ברוטב יין אדום היא מנה מחממת אולטימטיבית בקור הירושלמי.



אחרונה חביבה והכי מסקרנת מבחינת הרקע היא מומה, המסעדה של איתמר חובב. אם שם המשפחה מצלצל מוכר יש לכך סיבה טובה – איתמר הוא אחיו של גיל חובב, שאמנם לא מעורב בעסק אך מייעץ. בכלל מומה היא עסק משפחתי. אשתו של איתמר ושלושת ילדיו עוזרים ואחד מהם אפילו מנהל את המקום. מומה (סבתא), שעל שמה קרויה המסעדה, היא לאה אבושדיד, סבתם של האחים חובב ואהובתו של איתמר בן אב"י, בנו של אליעזר בן יהודה. ברוח ימים עברו המסעדה ממוקמת במבנה היסטורי לשימור משנות ה-20 ששופץ תוך שמירה על אופיו מאז. התפריט, לעומת זאת, ים תיכוני-מודרני אקלקטי וכולל קובנה וטורטייה, טאפאס איטלקי והמבורגר אמריקאי, דג מרוקאי בשישי וצמחונות מקיר לקיר ביום שני. הביקורות מפרגנות והמיקום בקריית ענבים חוסך התברברות במרכז ירושלים הסגור בשבת.    

>> גולשי רסט מדרגים את המסעדות המומלצות בירושלים
>> לכל המסעדות בירושלים
>> מטיילים בירושלים?:
מסעדות בשוק מחנה יהודה
מסעדות במתחם ממילא

תמונות בעמוד הבית ובראש העמוד: סאפורי
צילום: אריאל עוזרי