אוכל. אישה. גבר. אהבה

מעיין נטעלי סמולר / איך לתקן קארמה ביום האהבה?

יש אנשים שהכל מסתדר להם לגמרי בסדר, כמו שכתוב בכמה שירים. עבורי, חגים רומנטיים במיוחד כגון ט"ו באבים, סילבסטרים סלאש ימי הולדת, הם מועדים לפורענות. אין לי מושג מה יש באירועים האלה שגורם לקארמה שלי לעבוד שעות נוספות, אבל כל שאני מבקשת הוא לצלוח אותם בשלום לפחות פעם אחת.

כשאני חוזרת אחורה בזמן אני מגלה שהכל התחיל אי שם בכריסטמס של גיל 15. המקום: אנגליה. הסט: אהבה ראשונה. בזמן שאני חולמת בהקיץ על האביר האנגלי שמצאתי, הוא שולף חרב ומתוודה בפני שבדיוק התאהב באנגליה שהסכימה לתת לו, נותן לה את צמיד האהבה שהתכוון לתת לי וזורק אותי לאנחות.

טיפה הלאה בזמן מחכה לו הסילבסטר לו חיכה כל העולם - שנת 2000 בפתח ומרעידה את כל התחזיות. הלוקיישן: חופי תאילנד. כמי שהרגע נחתה על החוף הבתולי, הכרתי רק חברה שטיילה כבר כמה חודשים עם בן זוגה. החברה הזו הייתה כה טרודה בסוגיה הרת הגורל - עם מי אתנשק ב-12 בלילה - בזמן שהם וכל הזוגות על החוף יאכלו אחד את השני, עד שבאקט מתנשא ומרחם כאחד נידבה למשימה את אחת הרווקות בנות ה-50 שנצמדה אלינו (סליחה ציפי). למזלי היקום עבד שעות נוספות כדי שב-23:50 יצא לי לרקוד ליד שוויצרי חתיך וצרפתי חתיך עוד יותר, וששניהם יקפצו עלי ברגע שאלפי זיקוקים מילאו את השמיים.

עוד אירוע חגיגי שנחקק בנרטיב מסתמן כיום הולדתי ה-24. היעד: מסעדה רומנטית בזכרון. העימות עם המציאות: בערך בכרכור נגמר לנו הדלק. דקה לפני הסגירה אנו מחלצים שתי פיתות עם פלאפל מהפלאפלייה המקומית (והמוצלחת ביותר) של כרכור, ומכרסמים אותן על מדרגות. הבא בתור הקארמתי הוא יום הולדתי 29 הלא פחות טראומתי. הלוקיישן: ארוחה רומנטית בים. בן זוגי דאז (והלא מוצלח ביותר) מחליט לתת לי מתנת יום הולדת מקורית ולעזוב אותי בחוף לצמיתות.

בט"ו באב הממשמש ובא עלינו (לטובה?), כשאני ואהבת חיי ניכנס לאחת המסעדות התל אביביות, אני רק רוצה להרגיש פעם אחת איך זה לחגוג אהבה בסנכרון מושלם יחד עם כל העולם.

אשחר בן שטרית / תפריט ט"ו באב לרומנטיקן העצל

תמיד הייתי רומנטיקן עצלן, והמחוות הרומנטיות שלי התמקדו כולן בפרטים הקטנים - מעשים יום יומיים רגילים, שעם פרשנות ודמיון עשיר ניתן לייחס להם תכונות נסתרות של יצירתיות ומקוריות. כוס קפה למיטה בבוקר, איסוף מזדמן של הבגדים המפוזרים בבית, ובמקרים נדירים מאד פרח שנקטף על הדרך. מהבחינה הזאת, ט"ו באב מספק עבורי מדי שנה הזדמנות לחרוג מהשגרה.

לאור מתקפת ההפקות הרומנטיות של כל מסעדות ישראל באשר הן, יש אפיק נוכח לערב רומנטי אינסטנט, בלי כל הצורך לחשוב, לתכנן, לשכור גורי כלבים חמודים, או להסתכן בדקירה מקוץ של ורד.

ההשקעה של המסעדות בסיוע למי שכמוני מתקשה להפוך ארוחת ערב במסעדה למשהו שמעבר לכך, מתבססת לרוב על תפריט מיוחד לט"ו באב. בדרך כלל יהיו שם מנות מיוחדות שהונדסו רק לאותו ערב, וכמובן גם שמפניה. אולם, ערבי ט"ו באב שביליתי במסעדות לימדו אותי שיעור עמוק על הקשר בין רומנטיקה לאוכל. גילתי את האפשרות הממשית לייצר את האווירה הנדרשת לא רק באמצעות תפאורה ושתייה, אלא בזכות בחירה מושכלת של המנות.

אין כמו אכילה משותפת של מנות כמו פולנטה מהבילה עם אספרגוס, סקאלופס, כל דבר שיש בו פירות יער וכמובן כל מנה עם שוקולד במצבי צבירה שונים, כדי לייצר את האפשרות לקצת רומנטיקה ספונטנית. טרם החלטתי איך אבלה השנה בט"ו באב, אבל ברור לי אילו מרכיבים חייבים להיכלל בתפריט.

תמר לזר / מדג יצא מתוק

הו ט"ו באב, חג האהבה שעבריותו מוסיפה לו איזה קסם קמאי; הו, נערות מחוללות בלבן; הו, תותים בשמנת; הו, האצבעות של הבחור שלי אחרי שהוא קצץ המון שום ופלפל חריף.

כן, אני יודעת שזה נשמע לכם מוזר. עולם הפרסום הצליח איך שהוא לנטוע בראש של כולנו חיבור אוטומטי של רומנטיקה עם שוקולד, אך האמת היא שיש המון מאכלים אחרים שמעוררים תאווה, ובאופן כללי כל מה שמדליק אותנו מבחינה קולינרית (סטייק מדמם, גבינה עם עובש לבן) יכול לעורר את החושים גם בתחומים אחרים. נסו ותיווכחו.

אבל לא על שילוב מאכלים משונה במיטה אני רוצה לדבר כאן, בכל זאת, אמא שלי מרגלת אחריי דרך rest, כי אם לשתף אתכם בסיפור קטן המוכיח כי באהבה, כמו באוכל, אין חוקים.

היה זה יום שישי בשיאו של אביב ירושלמי. הבחור שהתחלתי לצאת איתו לא מזמן היה צפוי להגיע לארוחת ערב, ואני הסתובבתי בשוק ההומה והתלבטתי מה להכין לארוחה הרומנטית. עיניי נפלו על דג סלמון יפהפה, ואחר כך על דוכן הפטריות העשיר של התאומים הירושלמים שאחד מהם חביב וידידותי והשני מפחיד קצת, ואף פעם אי אפשר לדעת מי עומד לפניך לפני שאת מתחילה לדבר איתו. הארוחה כללה, לבסוף, סלמון אפוי ברוטב טחינה ושמן זית, פסטה רחבה עם מגוון פטריות, סלט של עגבניות ופטריות ויין לבן משובח. "ומה אם הוא לא אוהב דגים?" שאלה אחותי המתחכמת בטלפון. "נראה לך שאני יכולה לנהל קשר עם שונא-דגים"? שאלתי אותה רטורית, "הוא חייב לאהוב".

לא אפרט לכם את כל מה שהתחולל בערב ההוא, פן אשפוך דמעות על המקלדת. בשורה התחתונה התברר שהבחור מתרחק מדגים כמו מאש, שונא פטריות ולא שותה יין לבן. את השנים שעברו עלינו באושר ועושר מאז הארוחה ההיא, (ועדיין עוברות) קשה להסביר. אבל אם הוא לא היה כזה חתיך, ואם הוא לא היה מכין פסטה עגבניות כל כך מדהימה וחצילים שרופים ונפלאים על האש, אז זה בטוח היה נגמר רגע אחרי הקינוח. תותים בשמנת, דרך אגב.

בועז פורמן / גבר הולך לאיבוד

במשך שנים נמנעתי במכוון מלחגוג את ט"ו באב, וולנטייס דיי, סילבסטר ושאר ה"חגים" עמוסי הרומנטיקה המאולצת והשירים הדביקים. קראו לי ציני, מאצ'ו או חרד-זוגיות, אך תמיד חשבתי שאפשר לחגוג ימי אהבה ככה סתם, ביום חול שאינו נופל על תאריך חגיגי זה או אחר. וגם אני, גבר מודרני שכמותי, האמנתי שהנשים של שנות ה-2,000 אינן זקוקות עוד למחוות בנאליות וחסרות חן כגון זר פרחים, סופ"ש של רביצה בג'קוזי בצימר עבש בגליל או בונבוניירת שוקולד יקרה מדי.

מתברר שטעיתי, ובגדול.

לא משנה עד כמה העולם שלנו מתקדם והופך לשוויוני, גבר המתעלם מהגשת שי ט"ו באב רומנטי להפליא, יקבל דממה נעלבת במקרה הטוב וכתף קרה במקרה הרע. לעומתו, גבר מקורי שאינו נכנע לתכתיבי התאגידים הרשעים, המכין לזוגתו יפת העיניים ארוחת בוקר של מלכה אמיתית אך ללא מחווה הכוללת שוקולד/צבע אדום/פרח/שיר/סופ"ש בצפון, יקבל את המיתוג 'קמצן' עד שיתנצל, יתפנה לקניון הקרוב למקום מגוריו וירכוש לה מתנה במיטב כספו ומוחו.

אני, למזלי, הצלחתי להגיע אל עמק השווה המותירה את אהובתי מאושרת ואותי נטול סיבות לדאוג. שניים מהאירועים המשמעותיים והחשובים של חיינו - הצעת הנישואין הקלוקלת שלי ויום החתונה שלנו - נחגגו שתאריכים בהם כל עם ישראל מנשק עצמו לדעת - סילבסטר (הצעה) וט"ו באב (נישואין), וכך אני נמנע מההתכתשויות השנתיות הנוגעות ל"למה לא קנית לי כלום לט"ו באב?" ל"יו, איזה כיף שיש לי בעל שזוכר את יום הנישואין שלנו וקונה לי מתנה!".

נכון, מתנה ליום הנישואין שחל בט"ו באב היא לא יותר ממתנת ט"ו באב מחופשת למתנת יום הנישואין, ונכון שהעקרונות שלי התמסמסו ואני נתלה בקצות האצבעות בשארית הכבוד העצמי שלי. אבל אומרים שבזוגיות צריך לדעת מתי לוותר, ואני למדתי לוותר כשצריך.

אז אני לא חוגג את ט"ו באב ונשאר בחיים. ואתה?

מור אריאל / האהבה לאוכל, האוכל לאהבה

אוכל ואהבה כל כך דומים. שניהם מהווים מזור ללב דואב שכבר חשב שאין לו מרפא; שניהם מחממים ימים קפואים ומקררים ימי שרב; שניהם מהווים מקום לברוח אליו, נחמה להתחזק בעזרתה, ריגוש להתפעל ממנו. אוכל ואהבה מכילים בתוכם פסגות של ריגושים שמשתלבים יחד וצועדים זה עם זה יד ביד אל עבר השקיעה. חיבוק אמיץ הוא כמו פסטה לוהטת, נשיקה מתמשכת טעימה כמו קוויאר טרי, ליטוף חשאי מתחת לשולחן משול לקרם ברולה עם בננות מקורמלות.

מחקר שערכו פעם על אושר, קבע שהאושר אינו מורכב מגורם אחד בלעדי, כמו זכייה בלוטו, מכונית חדשה או וילה עם בריכה במרכזה. האושר אינו בנוי מחומר אלא מרגעים קטנטנים שמצטרפים יחד לתמונה שגורמת לשפתיים להימתח, לשיניים לבצבץ ולחיוך אחד גדול להימרח על כל הפרצוף.

אהבה ואוכל גורמים לי לאושר. לא צריכה אוטו נוצץ ליד הבית, לא צריכה פנטהאוז שמשקיף אל הים. לא אזרוק את כל אלו לפח הקרוב למקום מגוריי, במידה ויגיעו אליי, אבל הם לא אלו שירכיבו עבורי את תמונת האושר שאני מחפשת.

כשאהבת חיי לצידי, מחזיק את ידי ומלטף את ראשי, מביט בעיניי ומדבר איתי גם ללא מילים, רק במבטים שאומרים הכל, וכשברקע של כל המחזה הזה מושקות שתי כוסות יין לבן צוננות, ובצד ממתינה בסבלנות צלחת של אחד המאכלים האהובים עליי - מה עוד אפשר לבקש? הנה לכם האושר כולו, בהינף יד, מבלי לזכות בשום משחק שמפעל הפיס המציא.