שותים מסביב לשעון

בינואר 1993 קרה לצ'כים דבר נפלא. אם אתם מיד חושבים על העצמאות שהם קיבלו והפרידה מהסלובקים – אז כמובן שזה אכן נפלא, אבל הבונוס שהגיע יחד עם פיצול זה הוא שהפך את הצ'כים בין לילה לאומה מגניבה הנושאת בתואר "המדינה עם צריכת הבירה הגבוהה ביותר לנפש".

אם תשאלו את הצ'כי הממוצע איך הוא מרגיש להיות חלק ממדינה בעלת תואר שכזה הוא לא יתרגש יתר על המידה, ותוך כדי שהוא לוגם פילזנר טריה מהחבית במאג של חצי ליטר הוא בוודאי ישיב שהצ'כים תמיד היו שתייני בירה רציניים והסלובקים חובבי היין היו אלו שהאטו אותם במרוץ הלא רשמי לתואר אלופת צריכת הבירה העולמית. אותו צ'כי חביב וסמוק לחיים גם יאמר לכם שבצ'כיה שתית בירה היא לא למטרות שבירת שיאים וזכיה בתארים, כי אם חלק בלתי נפרד מהתרבות היום-יומית והקולינרית, ודבר שאיתו ולידו הם גדלים כבר מגיל צעיר מאוד.  

160 ליטרים לנפש בשנה

הסיבות שהביאו את הצ'כים עד הלום הן הגיוניות ונשענות ברובן על המיקום הגיאוגרפי והמרכז אירופי. כדי להגיע לממוצע צריכה שנתי של 160 ליטר לאדם (אנחנו פה בישראל עומדים בערך על 14 ליטרים) כדאי מאוד שעשרות הליטרים האלו יהיו טעימים, ואכן הבירה הצ'כית מתהדרת באיכותה הבלתי מתפשרת (כתוצאה מחומרי גלם משובחים הגדלים שם באזור), בטריותה (עם כזה קצב שתיה, לא פלא שהבירה תמיד טריה), ובקלות השתיה שלה (כמעט כל הבירות בצ'כיה לא עוברות 5.5% אלכוהול).

בצכיה מייצרים ושותים כמעט אך ורק בירות לאגר עדינות ומעודנות, המכילות מים זכים וזן כשות ריחני הגדל בשפע בצ'כיה ונקרא סאז (Saaz), המעניק לבירה ארומה פרחונית ועשבונית נהדרת.

הימצאותה של צ'כיה בלב אזורי גידול של לתת וכשות מקל על היצור של הבירה שם, ויחד עם היקפי השתיה הגדולים נוצר מצב שהבירה הצ'כית היא זולה מאוד. כמה זולה? מספיק לציין שקולה ואפילו מים מינרלים עולים יותר מבירה ברוב המדינה. זו לא משימה קשה למצוא חצי ליטר של בירה צ'כית איכותית במחיר שקלים בודדים. עם כאלו מחירים – אתם לא הייתם שותים יותר בירה? 

בירה ידידותית וטעימה

צ'כיה תמיד היתה ועדיין מזוהה מאוד עם בירה, ולמרות שרבים חושבים שהאירים או הגרמנים שותים יותר בירה, קשה למצוא כאלו שתהיה להם מילה רעה להגיד על הבירה הצ'כית, שנחשבת בעיני רוב לאיכותית. אחד הדברים המייחדים את הבירות הצ'כיות, שבוודאי עוזר לשתיה מרובה שלהן הוא הפשטות. לא מדובר בבירות מיוחדות, חזקות, עשירות, קיצוניות או מורכבות יותר מדי, אלא בבירות מאוזנות ונעימות לשתיה. קל ללגום מהן ויש להן נטיה להשאיר טעם של עוד. כך מגיעים לממוצעים שכאלו, ואם תחשבו על זה לרגע – 160 ליטר לאדם הוא ממוצע שנתי כללי המקיף את כל האוכלוסיה. אם מנטרלים מסטטיסטיקה זו את אלו שלא שותים או שותים מעט מקבלים מספר גבוה הרבה יותר לאלו שכן שותים. לסיים כמה ליטרים של בירה בכל יום זה לא משהו זר לצ'כי הממוצע, ולהעביר יום שלם ללא שתית בירה זה בגדר מעשה בלתי נתפס. 

גם התפיסה של הצ'כים (ובזה הם לא נבדלים ממדינות בירה קלאסיות נוספות) את המשקה הזה שנקרא בירה היא שונה מזו המוכרת לנו. אצלנו בירה היא משקה אלכוהולי לכל דבר, אשר יעודו הוא להמזג בפאבים בשעות לילה מאוחרות ורצוי לכוס גדולה בלי הרבה קצף, כדי שאפשר יהיה לשתות אותו לאורך זמן רב, ולתפוס קצת ראש במינימום השקעה כספית. בצ'כיה שותים בירה פחות או יותר מסביב לשעון, מבלי לחפש סיבה או תירוץ, בעיקר סביב אוכל אבל גם ללא, וכחלק בלתי נפרד מהתרבות מבלי לחשוב פעמיים. 

ממציאת הפילזנר

צ'כיה היא מקור סגנון הפילזנר – בירה מסוג לאגר צלול, זהוב וארומטי שיוצר לראשונה בעיר פילזן (מכאן שמו) בשנת 1842 והפך במהרה לסגנון הבירה הפופולרי ביותר בעולם כולו. הרוב המכריע של הבירות הנלגמות בצ'כיה הן בסגנון הזה, אבל ניתן למצוא גם לא מעט בירות לאגר כהות יותר, ובשנים האחרונות גם סגנונות נוספים כחלק מגל של התעוררות כללית של בירות מיוחדות בכל העולם.  

בדרך כלל נהוג לאמר שמלווים אוכל עם בירה, אבל בצ'כיה מרגיש מתאים יותר להגיד שאת הבירה מלווים הצ'כים באוכל, שמהווה השלמה הכרחית לחוויה הקולינרית (ולפעמים רק על תקן "ספוג" לאלכוהול). בתי הבירה הצ'כים מציעים תפריטי אוכל שלמים ועשירים, עם מנות בשר גדושות, פחמימות, גבינות ועוגות, ולא מעט ניתן למצוא מנות המבושלות עם בירה כחלק מהמתכון. בתי בירה אלו הם לעיתים גם מבשלות בירה קטנות המייצרות במקום את הבירה שנמזגת לאורחים, ומקומות אלו נחשבים למומלצים ביותר לכל מי שרוצה לחוות את תרבות הבירה הצ'כית ולספוג ממנה.