לכבוד אולימפיאדת ריו: המטבח הברזילאי שילהיט אתכם

לקראת האולימפיאדה בריו, או: "המשחקים האולימפיים ה-31 בעת החדשה" בשמם הרשמי, כל העיניים נשואות לברזיל. יותר מחצי מיליון תיירים צפויים להגיע למדינה הגדולה ביותר בשטחה ובאוכלוסייתה בדרום אמריקה, והחמישית בשטחה ובאוכלוסייתה בעולם. 

כור היתוך של מאכלים
מי מהם שיערוך מחקר מקדים על האוכל הברזילאי ייתקל במטבח מגוון מאוד, כי ברזיל היא כור היתוך של גזעים, שפות, מנהגים וטעמים מיבשות אפריקה, אירופה ואמריקה. מכיוון שהמדינה גדולה כל כך, כל אזור מושפע מהיצע חומרי הגלם המקומיים. לכן יכול להיווצר מצב שבו תפגשו מנה לאומית כמו פז'ואדה או מוקיקה (תכף נגיע אליהן) בגרסאות שונות.

המטבח הברזילאי בכללותו אינו עשיר מאוד, אך חומרי הגלם שבו טובים: ירקות שורש כגון קסאווה (שממנה מכינים טפיוקה) ובטטות לצד פירות כמו מנגו, פפאיה, אננס וגויאבה, שמשתלבים לא רק בקינוחים. אורז ושעועית שחורה משמשים בעיקר כבסיס לתבשילי בקר במרכז המדינה, ודגים ופירות ים מצויים סמוך לחוף. 

מוקיקה, צ'וראסקרייה ופז'ואדה
מנות פתיחה כגון קרוקטים מעוף או כדורים מטוגנים שעשויים משרימפס, אורז ושעועית שחורה נפוצים גם כאוכל רחוב. המנות המזוהות ביותר עם המטבח הברזילאי הן פז'ואדה ומוקיקה. פז'ואדה היא נזיד שמוגש בעיקר בימי שבת ועשוי משעועית שחורה וחלקי בשר, לאו דווקא האיכותיים ביותר, וזאת כדי לנצל שאריות. מוקיקה - תבשיל דגים, ירקות, שמן דקלים וחלב קוקוס, נפוץ במיוחד במדינת באהיה שבצפון ברזיל. צ'וראסקרייה היא שם כולל למסעדות בשר בגריל; המקבילה המקומית לאסאדו הארגנטינאי. הברזילאים משתמשים בנתחי בשר מחלקה האחורי של הפרה, שהם זולים יחסית וזקוקים לצלייה ארוכה, משפדים  אותם על מוטות ברזל ארוכים וצולים על אש פתוחה. שיטת ההגשה צבעונית גם היא: מלצר מיוחד, פסאדור, מגיע עם השיפוד הענק לשולחן ופורס לסועדים מהנתח לפי מידת הצלייה הרצויה. 

יחד עם הארוחה שותים קייפיריניה  קוקטייל שצמח מתוך מעמד הפועלים (קייפירה = כפרי בשפה המקומית), ולקינוח מזמינים בננה מטוגנת עם קינמון וסוכר, פלאן קוקוס או בריגדיירו – כדורי שוקולד, אבקת קקאו וחלב מרוכז.

את המסעדות הברזילאיות בישראל אפשר לספור על יד אחת והן מתרכזות בדרום, אולי בגלל מזג האוויר והאווירה שמזכירים את ארץ המקור. באילת יש לנו שתי מסעדות: ברזיל הקטנה וקאזה דו ברזיל האילתיות, אבל לשתיהן יש קהל. ברזיל הקטנה כשמה כן היא – מסעדה שמרכזת במקום אחד את עיקרי הקולינריה הברזילאית. חומר הגלם המרכזי הוא בשר שמוגש בסגנון צ'וראסקרייה, כולל הפסאדור המתבקש. המסעדה מחולקת לחדרים קטנים שצבועים בגוונים חמים ויוצרים תחושת אינטימיות נעימה. מוזיקת בוסה נובה מתנגנת ברקע וריחות הבשר מגיעים כמעט עד עקבה השכנה.

פיקניה, סינטה, ראמפ סטייק ונתחים נוספים, שכולם מתוצרת מקומית, עולים על הגריל ומוגשים בשיטת השיפוד הרץ עד שתגידו די. התוספת המתבקשת ביותר היא פז'ואדה מתוצרת בית, שיחד עם הבשר יוצרת ארוחה שבסיומה קשה לקום מהכיסא. 

במרחק שלוש דקות נסיעה מברזיל הקטנה נמצאת קאזה דו ברזיל. במסלולי הצו'ראסקרייה אפשר לבחור בין 11 ל-14 סוגי בשר שמגיעים עם לחם, אורז, תוספות ורטבים. גם כאן הדגש הוא על בשר בשיטת אכול כפי יכולתך שהסועד הישראלי – במיוחד זה שיורד לחופשה באילת – כל כך אוהב. בשעות הצהריים, כולל סופי שבוע, מוגשת ארוחה עסקית ואז התפריט אפילו זול יותר. אחרי שמסיימים את הפאווה - קינוח ברזילאי מתוק ועשיר מקרם וניל וקוקוס, מומלץ לעבור בקצבייה של המסעדה ולהצטייד בבשר ובתוספות כדי לשחזר את החוויה בבית. 

מסעדת מידס נמצאת בקיבוץ ברור חיל, בסיס האם של עולי ברזיל בישראל. החלל מעוצב בסגנון כפרי עם מרפסת שמשקיפה לכרי דשא ירוקים, שלרגע משכיחים את העובדה שהגעתם לנגב. הקונספט כאן שונה מעט מהצ'וראסקריות האילתיות, אבל בתפריט יש כמה מעדנים ברזילאיים ששווה לנסות, כמו קושייה דה גלייה – כדורי עוף מטוגנים פריכים, או וטפה – תבשיל פירות ים, דג ועוף בקרם קוקוס שמוגש על אורז. השילוש הקדוש של פז'ואדה, מוקיקה ובריגדיירו נוכח גם הוא בתפריט ומשלים את חוויית הארוחה הברזילאית האותנטית.

בתל אביב אין מסעדות ברזילאיות אבל תושבי המרכז מוזמנים להתנחם במוקיקה שמוגשת ברשת גוצ'ה.