ארוחה בלתי נשכחת במסעדת הטחנה

אני יודעת שזה לא אורתודוקסי במיוחד, אבל הפעם אני מקווה שתסלחו לי כשאתחיל את הסקירה שלי דווקא מהמנה האחרונה. שאלו אותי כבר כמה פעמים איך זה שאני לא מוכנה לאכול בשום מקום אחר חוץ כשאני נופשת בצפון. טוב נו, אולי לא בדיוק שאלו, אלא יותר 'שאל' ולמען האמת היה זה אמיר, בעלי שיחיה. כי כבר קרוב לחמש שנים, מאז שגיליתי את המקדש הקרניבורי הזה (באיחור ראוי לציון, כי מדובר במקום שנפתח כבר לפני עשור וחצי), אני באמת לא רוצה לשמוע על שום מסעדה אחרת. 

על השרולה והסימנטל
העניין הוא כזה: מעבר לזה שאני מאמינה שסוס מנצח לא מחליפים, יש במסעדת הטחנה משהו שבפני עצמו מצדיק ביקור בצפון, לא פחות מהצימר המפנק. וה"משהו" הזה בא לידי ביטוי בארוחה שלנו בשיא הבהירות, דווקא בשלב הקינוחים. כן, ישבתי במסעדת הבשרים הטובה בישראל, העלמתי כמו קוסמת מיומנת סטייק אנטריקוט עם עצם במשקל 800 גרם (פרטים עסיסיים בהמשך) ומה שחשוב לי לספר לכם לפני הכל זה על הקינוח. ובכן, כשאת יושבת במסעדת בשרים שגאוותה על עגלות השרולה והסימנטל שמגדל (ומגיש כמובן) בעל הבית, את לא בדיוק מצפה שהקינוח יפיל אותך מהרגליים, אבל זה בדיוק מה שקרה. 
כי רק כשאת אוכלת קרם ברולה שמוגש על ביסקוויט מקורמל דק מן הדק, את מבינה מה תמיד היה לך חסר בכל קרם ברולה שאי פעם אכלת: שכבה קריספית תחתונה, שתהדהד את הפריכות של שכבת הקרמל הדקיקה שעל פני השטח. וזה קרה בטחנה, במטולה, לאחר סעודת מלכים אמתית: הוגש לשולחן קינוח לא פחות ממושלם, שגרם לי להבין בפעם המי יודע כמה, שעשיתי את הבחירה הנכונה. 

בראשית ברא אלוהים את המנות הראשונות
מה שאני עוד אוהבת בטחנה, זה שלא משנה אם הילדים הרעישו ברכב כל הדרך לצפון, או אם עד כה הטיול לא בדיוק התנהל כמתוכנן, את פשוט יודעת שברגע שהארוחה תתחיל, הכל יסתדר ויירגע. למעשה זה מתחיל עוד לפני הארוחה עצמה, עם גירויים ויזואליים - רהיטי עץ שגולפו ביד אמן, מתקני צליית בשר מברזל יצוק וצוות מקצועי ומתוקתק, שהלוואי שירבו כמוהו בישראל. 

וכשמגיעה לשולחן פלטת לחם הבית (60 שקלים) עם לא פחות מעשרה סלטים ומטבלים שונים, את יודעת שהגעת למנוחה ולנחלה (למרות שבעצם רק אז מתחילה העבודה כשחושבים על זה). אז מה היה לנו שם? קצרה היריעה, אז אזכיר רק את הבאים: סלט קישואים מטוגנים עם עשבי תיבול; קרם חצילים קטיפתי; לבנה עם נענע; פטריות שהוקפצו עם בצל מטוגן; נתחי פורל כבוש תוצרת בית; סלט סלק עם תפוחים ואגוזים שתובל במיץ תפוזים סחוט טרי; פטה כבד עוף עם רוטב פירות יער; זיתים ממולאים בבשר כבש טחון וכאן אעצור, למרות שהרשימה עוד ארוכה. כפי שניתן להבין, מדובר בפלטה שהייתה יכולה להוות ארוחה בפני עצמה. 

לא אגזים אם אומר שברוב המסעדות שישבתי בהן ובטח באזור הצפון, לא ניתן ליהנות מכזה עושר של צבעים, חומרי גלם, ניחוחות, מרקמים וטכניקות הכנה. וכאן, בטחנה, זוהי רק יריית הפתיחה. בגלל שלצערי לא יוצא לנו להגיע יותר מדי לצפון, החלטנו שבנוסף לפלטה אדירת הממדים (שהוגשה, כמו כל המנות בארוחה, בכלי ייחודי ומרשים, עשוי ברזל ועץ), נזמין עוד שתי ראשונות. 
בנוסף לפלטה הזמנו גם שרימפס בציפוי פריך (64 שקלים) וסיגר הטחנה (45 שקלים). החסילונים החביבים שצופו בפרורי לחם וקצח חוסלו בזריזות ראויה לציון, והסיגר שנח לו על עמבה וטחינת הבית לא נודע כי בא אל קרבו (של אמיר, כי עמבה היא לא כוס התה שלי). אחרי הראשונות יצאנו לשאוף את אוויר ההרים של מטולה (כי הקיבות שלנו ביקשו ממש ממש יפה שניתן להן לנוח לרגע) ולפנטז בפעם האלף על מעבר לגליל העליון.

מיוחדים באמת
אני מניחה שיצא לכם כבר לשבת במקומות האלה, שמגישים כל מיני מנות ספיישל שברור לחלוטין שאין בהן שום דבר מיוחד או יצירתי. בטחנה לעומת זאת, הספיישלים ראויים לשמם, ומכיוון שעל הטבחים במקום אנחנו סומכים בעיניים עצומות, בחרנו להזמין את שני הספיישלים שהוגשו באותו יום שישי של סוף חודש יולי: אנטריקוט על העצם (800 גרם, 182 שקלים) וחצי עוף מעושן (89 שקלים).

לצד הטעים טעים הזה הוגשו לנו צלוחיות מקסימות עם צ'ימיצ'ורי, קציפת שום על בסיס מיונז, מטבל שמנת פלפלת, רוטב דבש ויין ושתי כוסות של חצי ליטר בזלת פילזנר של מבשלת הגולן (36 שקלים לחצי ליטר). יכול מאוד להיות שהוגשו לנו גם פוטטוס וירקות צלויים, אבל לגבי זה אני כבר לא יכולה להתחייב, כי עם כל ביס מהאנטריקוט, המציאות הלכה והתערפלה. 

יש גם סיכוי לא רע שבשלב מסוים אמיר פלט שהוא רוצה להתחתן עם העוף המעושן, ואין זה מן הנמנע שעל כך הוא גם קיבל בעיטה מדויקת מתחת לשולחן, למרות שאי אפשר להאשים אותו. אני לא חסידה גדולה של תרנגולות ואף פעם לא הייתי, אבל העוף הספציפי שהוגש לנו בטחנה הוכן בדיוק כמו שצריך: עסיסי ומלא טעם, עם מעטפת קריספית דקה ושחומה וניחוחות משגעים (ולא אגרסיביים מדי) של עישון.

קטונתי מלייעץ לקברניטי הטחנה כיצד לנהל את ענייניהם, אבל אם במקרה אתם קוראים את המילים האלו עכשיו, הרשו לי להציע לכם להכניס את האנטריקוט שזכיתי להכיר לתפריט הרגיל. כזה נתח משובח כבר מזמן לא יצא לי לפגוש ואני לא גאה בזה במיוחד, אבל את העצם ניקיתי במו שיניי כמו ברברית אמתית, עד שלא נותרה עליה ולו מולקולת בשר לרפואה.

"להיפרד הוא יגון כה מתוק"
אחרי העיקריות היה איזה דיבור על לצאת לשאוף אוויר שוב, אבל הפעם המסע החוצה כבר הרגיש מאתגר מדי, אז פשוט המשכנו לשבת ולעכל את החוויה (תרתי משמע). הבטנו בדממה במלצר החביב שלנו מפנה את הכלים הכבדים מהשולחן, הקשבנו לאריק קלפטון ששר את לבו לליילה (הלא היא פטי בויד), ולמרות שידענו שאם נמשיך הלאה לנפלאות הקינוחים, רוב הסיכויים שבזה יסתיים היום הראשון של החופשה שלנו, החלטנו שזה פשוט הדבר הנכון לעשות ולכן כך עשינו. 
ואז הוא הגיע כזכור - קרם ברולה חצי קפוא עם רוטב פירות יער ושוקולד לבן, שהוגש על ביסקוויט חמאה קרמלי  (42 שקלים), הקינוח שפתח איזו צ'אקרה או שתיים, שסגר את הארוחה ושהבהיר פעם נוספת – סוס מנצח לא מחליפים והטחנה היא סוסה אצילה, שפעם אחר פעם לוקחת את המקום הראשון, אפילו בגזרת הקינוחים. 

חשבון בבקשה:
שני חצאים של בזלת פילזנר – 72 שקלים
פלטת לחם הבית זוגית – 60 שקלים
שרימפס בציפוי פריך – 64 שקלים
סיגר הטחנה – 45 שקלים
800 גרם אנטריקוט עם עצם – 182 שקלים
חצי עוף מעושן – 89 שקלים
קרם ברולה – 42 שקלים
סל הכול – 554 שקלים לארוחה בלתי נשכחת

הטחנה, הראשונים 1, מטולה. 053-9440904