מעתה אמרו: עמבורגר

עם גדי, הוותיק שבחבריי, יש לי ויכוח עתיק, שככל הנראה לא יסתיים לעולם. הוא טוען שבשיפודיה לא מזמינים סטייקים ושבמסעדת סטייקים לא מזמינים את מנת הדג. אני מאמין לעומת זאת, שכדי לדעת האם מדובר במסעדה טובה באמת, צריך להזמין דווקא את המנות שלא עליהן גאוותו של המקום. מי שמכיר אותנו היטב, יודע שהדעות החלוקות משקפות היטב את ההבדלים באישיות: גדי אוהב ללכת על בטוח והרבה פחות להקשות ולאתגר, ואני לעומתו, חובב הרפתקאות ותמיד נהנה למתוח את הגבולות. אז איפה בכל זאת אנחנו מוצאים שפה משותפת? ובכן, שנינו אוהבים אוכל טוב ואם אפשר - אז כמה שיותר ממנו ולצד בירה איכותית בבקשה.

לצערי, בשנים האחרונות כבר יוצא לנו הרבה פחות להיפגש. בדיוק כמוני, גם לגדי יש אישה אהובה ושני ילדים, משרה שגוזלת את רוב המשאבים ומעט מאוד זמן פנוי. מעבר לזה, הוא בחר להקים את ביתו בנתניה, בעוד שאני מצאתי את עצמי דווקא ברמת הגולן. בגלל זה, כששמעתי את הקול שלו מעברו השני של הקו ביום שלישי של סוף יולי והתבשרתי שיש לו פגישה עסקית בגליל העליון, נמלאתי אושר גדול. כששאלתי היכן ירצה להיפגש, השיב לי שזה לא ממש משנה לו, כל עוד יגישו שם בשר. תשובה טיפוסית מדרום אמריקאי שחי עם טבעונית אדוקה כבר קרוב לעשר שנים.

עכשיו באים?
זו לא הייתה משימה קלה במיוחד לבחור מסעדה, שכן בשנים האחרונות משהו טוב עובר על הגליל העליון מבחינה קולינרית. למעשה, לא מעט יזמים מהמרכז החליטו לשדרג את איכות החיים שלהם, ופתחו כאן כמה מקומות לא רעים בכלל, ואת חלקם עדיין לא יצא לי להכיר. בסופו של דבר, אחרי הרבה התלבטויות, החלטתי ללכת דווקא על אחת המסעדות הוותיקות ביותר באזור, שעברה כבר מספר גלגולים וכתובות מאז נפתחה בשנת 1998 - הלא היא מסעדת עמבורגר בראש פינה.

אני מודה ומתוודה שטרם יצא לי לשבת בעמבורגר וזאת למרות שמבחינתי המבורגר הוא המנה האולטימטיבית, וההמבורגרים של עמבורגר, נחשבים למוצלחים במיוחד. אבל טוב מאוחר מאשר אף פעם. אז נכנסנו לעמבורגר, בחרנו בשולחן פינתי וביקשנו מהמלצרית שניגשה אלינו מיד, שתשגר לעברנו שתי כוסות של חצי סטלה (31 שקלים לחצי ליטר) כי בצהריים של אוגוסט אי אפשר לפתוח ארוחה בלי הצהוב צהוב הזה.

עוד לפני השלוק הראשון, כבר היה לי ברור שהשמועות שגונבו לאוזניי במהלך השנים בנוגע לעמבורגר היו נכונות: המקום מעוצב בקפידה ולא כלאחר יד כמו מקומות צפוניים רבים מדי בימינו, צוות המלצרים שלט ביד רמה בנעשה בחלל המסעדה, המוזיקה התנגנה בדיוק בווליום הנכון, והמנות שיצאו בקצב מסחרר מהמטבח נראו מצוין. אחרי כמה שלוקים ועוד לפני הראשונות, היה כבר ברור שמדובר במקום רציני שיודע לתחזק את צנרת הבירות שלו כמו שצריך, ושנהנה מתחלופה נאה של חביות. כזו סטלה איכותית, טרייה וטעימה לצערי לא פוגשים לעתים קרובות במיוחד בארצנו הקטנטונת.  

מחממים מנועים
גדי החליט להזמין למנה ראשונה חציל קלוי על מצע של טחינה הר ברכה וגספצ'ו עגבניות, מוגש עם ג'בטה (43 שקלים). אני לעומת זאת, הלכתי על שרימפס שבור (49 שקלים), מנה מסקרנת מאוד ולשמחתי גם טעימה מאוד. אל תבינו אותי לא נכון – החציל של גדי היה לא רע בכלל: בשרני, עשוי כהלכה ומלווה בכמות מדויקת של תלתלי בצל ירוק, עגבניות מגורדות וטחינה משובחת. יחד עם זאת, הוא לא היה מסעיר כמו השרימפס השבור שלי, או ליתר דיוק - קוביות החסילונים שלי, שהוגשו בקערית חרס עם שמן זית איכותי והרבה שום, צ'ילי, לימון ועשבי תיבול.

הג'בטה שהוגשה עם השרימפס השבור ספגה היטב את שמן הזית והתבלינים וחוסלה עד לפירור האחרון. גדי היה מרוצה מהחציל שלו ואני הודיתי בהכנעה שכל עוד מכינים אותה כמו שצריך, אז גם המנה הפשוטה ביותר יכולה לרגש אותך. רגע לפני העיקריות, החלטנו להזמין ראשונה נוספת והלכנו על ארטישוק יהודי (37 שקלים). הארטישוק התגלה כשלושה חצאי ארטישוק שנצלו על הפלאנצ'ה ותובלו בוויניגרט לימוני ובוטנים קלויים. יופי של מנה לשמרנים ולהרפתקניים כאחד.

מעתה אמרו: עמבורגר 
בתפריט העשיר של עמבורגר כתוב כך: "פעם קראו לזה המבורגר, היום קוראים לזה עמבורגר". מה אומר ומה אגיד? אמנם גדי הרשה לי לקחת רק ביס קטן מהעמבורגר עגל (220 גרם, 51 שקלים) שלו, אבל מעתה, גם אני אקרא לזה עמבורגר (אלא אם כן יהיה מדובר בכזה שלא ראוי לשמו כמובן). זה היה פשוט ביס עילאי ולי נותר רק להתחרט על כך שלא הגעתי לבקר במקום מוקדם יותר. 

בצלחת שלי נחה לה מנה לא פחות אטרקטיבית: שניצל עגל וינאי (87 שקלים) שהוגש בתוספת סלט ירוק בוויניגרט חרדל ופירה חלבי (לבקשתי). השניצל היה דק מאוד, טוגן בצורה אחידה וכל ביס ממנו גרם לתהות איך זה שלא מדובר במנה יותר פופולארית במחוזותינו. לצד העמבורגר הזמין גדי צ'יפס קטן (16 שקלים), אבל מהצ'יפס הוא טעם כזית, כי היה ברור שיותר מדי צ'יפס יבטלו את האפשרות לקינוח.

בשלב הקינוחים אני הזמנתי טארט טאטן  (39 שקלים) תוצרת בית וגדי בחר להזמין מילפיי ברולה (43 שקלים). האמת היא שהברולה של גדי קרץ לי יותר מהטארט, ובגלל שגדי באמת חבר מדהים, הוא ניאות לבצע החלפה זריזה וכך אני זכיתי לשני ריבועים מרשימים של ברולה חצי קפוא, שנחו כל אחד על ריבוע מדויק של בצק עלים מקורמל. עכשיו כשאני חושב על זה, ייתכן שגדי שמח להחליף כיוון שמדובר היה בקרם ברולה לא שגרתי במיוחד ולעומתו הטארט טאטן היה קלאסי מאוד. כך או כך, שנינו סיימנו את הארוחה עם חיוך ענק על השפתיים. 
אם תשאלו אותי איך זה ייתכן שעוד לא יצא לי לבקר בעמבורגר, אני לא בטוח שאדע מה להשיב. דבר אחד אני כן יכול לכתוב לכם בביטחון מוחלט – בתקופה הקרובה אני מתכוון להשלים את הפער ולהעמיק את ההיכרות, כמה שרק אוכל. לסיום, אמליץ גם לכם לבקר בחום ואפילו בחום של אוגוסט.

חשבון בבקשה
שני חצאי סטלה – 62 שקלים
חציל קלוי – 43 שקלים
שרימפס שבור – 49 שקלים
ארטישוק יהודי – 37 שקלים  
עמבורגר עגל 220 גרם – 51 שקלים
שניצל עגל וינאי – 87 שקלים
טארט טאטן – 39 שקלים
מילפיי ברולה – 43 שקלים
סך הכול – 411 שקלים לארוחה שצריכה להתקיים לעתים קרובות יותר.

עמבורגר, ראש פינה. 053-4275550

* הכותב היה אורח המקום