ביקור במסעדת גרציא בקיבוץ העוגן

לתל אביביים כמוני יש נטייה, לא מאוד חיננית אבל זה מה יש, להניח שמחוץ לעיר הגדולה אין יותר מדי מוסדות אוכל מעניינים. בדיעבד זו הנחה מגוחכת, אך בדרכנו לגרציא, אמרתי למ', בעלי המושך, שנראה לי שלפנינו ארוחת ערב טעימה אך פשוטה, "בטח איזה סלט וכריך". שעתיים אחרי זה יצאנו משערי המקום מתמוגגים, שבעים, וממהרים לסמס לכל מכרינו שגרים באזור: "כבר הייתם בגרציא? אתם חייבים ללכת לשם!". אז מה יש בה, בגרציא? הבה נעבור סעיף-סעיף.

ראשית, וכמובן - האוכל. עוד לפני שמנה כלשהי באה אל קירבנו, התרשמנו לטובה מההיצע בתפריט. מצד אחד, מדובר בכזה שכל אחד ימצא בו מה לאכול. מצד שני, הוא רחוק מלהיות בנאלי. ניסיתי לחשוב מהי הדרך הטובה ביותר לתאר אותו, מבלי לתת רשימה מפורטת של המנות, ומה שעלה לי בראש הוא להסביר שמישהו שם במטבח פשוט בחר את המנות הכי טובות שהוא יודע להכין, מבלי להגביל את עצמו להגדרות של "מטבח איטלקי" או "פיוז'ן קאריבי-מרוקאי-ספרדי". אם לדייק, במטבח זו מישהי, ולא מישהו, אבל אני בעד להתרחק מסטריאוטיפים, גם כשהם עומדים במבחן המציאות.

לא כל כך ידענו במה לבחור, אז נתנו למיכל - הלא היא ה-גרציא, אבל נגיע לזה בהמשך - לעשות את העבודה הקשה בשבילנו. התחלנו עם שרימפס ופולנטה קריספית (47 שקלים), אליו שודכו בגאונות גם עגבניות, אפונה, שום ושמן זית. זו היתה מנה פשוט מצוינת, ואני לא אומרת את זה רק בגלל שפולנטה היא מילת קסם עבורי.

המשכנו עם שתי צלוחיות "בקטנה" של ארטישוק מתובל (9 שקלים) וכרובית באיולי (8 שקלים), עוד שתי מנות שתמיד אשמח לאכול, וגם מהן הייתי מרוצה עד מאד. כל הטוב הזה הלך נהדר עם הפוקאצ'ה הלוהטת שהונחה על שולחננו (21 שקלים). כפתיח לעיקריות קיבלנו ריזוטו (59 שקלים) עשיר, שהתאים בדיוק לערב החורפי שהשתולל לו בחוץ, ולאחריו הובאו לינגוויני עדין (61 שקלים) עם סלמון, כרובית ועגבניות מיובשות בנגיעת שמנת, וגם כריך סינטה חם (62 שקלים) עם פלפלים וגאודה, מוגש עם פוטטוס טעימים בטירוף.

בשלב מסוים היה לנו ברור שאנחנו שבעים בדיוק במידה הנכונה, אבל לא הצלחנו (ובכן, בעיקר אני לא הצלחתי) להפסיק לאכול, כי הכל היה מאד טעים. ובכל זאת, ביקשנו מהמלצר לפנות את השולחן ולקחנו כמה דקות לנוח.

כשהרגשנו מוכנים לצאת לדרך המתוקה, ביקשנו את תפריט הקינוחים. גרציא מתמחים בקינוחים מיוחדים. מיכל נחלצה לעזרתנו גם פה, וסייעה לנו לבחור ב"הפתעה בצנצנת", כשבעצם בכל פעם היא קצת אחרת, ובביקור שלנו היה זה מוס שוקולד (38 שקלים). בחרנו גם ב"שלישייה בצלחת", שלושה קינוחים אישיים בשלושה טעמים שונים (41 שקלים). לא ידענו לאיזו שלישייה לצפות, ושמחנו מאוד לראות שמגיע אלינו מגש יפהפה של שלושה קינוחים בצורת קרמבו, כל אחד מהם כאמור בטעם שונה, ובציפוי שונה – שוקולד, ערמונים ולימון. היה קשה להכריע מה הם יותר - יפים או טעימים, אז שמחנו שלא היינו צריכים לעשות זאת, אלא "רק" לאכול אותם.

אוקיי, מספיק ודי עם תיאורי האוכל. ב"גרציא" יש הרבה יותר מזה: יש אווירה ויש וייב טוב. מעניין שהמושג הזה, שבעצם טומן בחובו איכות חמקמקה שלא רבים המקומות שמצליחים להביא לידי ביטוי, קשור למילה כה חסרת נפח ומשקל. כי האווירה בגרציא היא שהופכת את המקום להצלחה של ממש.

גרציא הוא בעצם הבית שתמיד רציתם שיהיה לכם אבל לא היה לכם את היכולת או המשאבים ליצור. הוא חמים, בלי ליפול למלכודת קיטש. ביתי, בלי להיות פשוט יתר על המידה. נעים, בלי להרגיש מתאמץ. 

אז מי עומד מאחורי כל הטוב הזה? ובכן - עומדות. מיכל גרציאני הקימה לפני 17 שנים קייטרינג בשם "גרציא", שהתמקד באירועי יוקרה בבתים פרטיים. לפני כ-6 שנים הוסיפה לקייטרינג גם מעדנייה לאוכל מוכן, שלפני 3 שנים הפכה לביסטרו. מיכל אומרת שהמקום הוא לגמרי היא, וכשפוגשים אותה מבינים בדיוק למה היא מתכוונת. התשוקה בה היא מדברת על אירוח, על אוכל, על החוויה שהיא זוכה לתת לאנשים המבקרים במסעדה, ניכרת מאוד, גם אחרי שנים כה רבות בתחום. כיום היא חולקת בנטל הניהול יחד עם שותפה מקסימה בשם תותי, ואת המטבח הפקידה בידיה הנאמנות והמיומנות של גילי בר יוסף.

הקהל שפוקד את המקום מבוסס ברובו על תושבי עמק חפר רבתי, שבאים ליהנות מארוחות בכל שעות היום, ובימי רביעי גם מהופעות ג'אז ורוק (רצוי להזמין מראש. מחירי הכרטיסים ידידותיים עד מאוד). בימי שישי המסעדה פתוחה עד השעה 15:00, ואז גם מתמלאת המדשאה הצמודה בסועדים ובילדיהם המשחקים בשמש. בימי שבת המקום פתוח לאירועים פרטיים בלבד (עד 80 איש בפנים, או עד 120 אם מזג האוויר יפה ואפשר לסעוד גם בחוץ).

גרציא, קיבוץ העוגן. 053-8093569

* הכותבת היתה אורחת המקום