לפעמים תוקף אותנו רעב נוסטלגי. רעב כזה לא מכוון רק לאוכל, אלא לכל מה שסביבו: לאווירה, לתקופה, לעיר, למי שהיינו פעם. רעב כזה תקף אותנו השבוע. רצינו פחמימות מנחמות ומשובחות, במקום שיזכיר לנו תקופה שחלפה והותירה געגועים שתוקפים אותנו לפעמים.
גוסטו בשדרות ח"ן בתל אביב היא בדיוק כזאת: יושבת לה באותו מיקום אסטרטגי, דקה מכיכר רבין כבר כ-7 שנים, ובשקט בשקט, בלי באזז תקשורתי או שף שמככב בריאליטי, מצליחה להנפיק מאכלים איטלקיים ממזריים ולמלא שולחנות גם בלילות קרים כקרח.
כשגרתי ליד כיכר רבין, בימים בהם חייתי על אהבה ודיאט קולה, עברתי פעמים רבות ליד גוסטו. לרוב הייתי בדרך לדייט או לחדר הכושר או לקשקוש אחר של רווקים נטולי דאגות, ותמיד הבטתי בערגה בזוללי הפיצות שם. תמיד תכננתי לשבת שם פעם, בהזדמנות, אבל הזמן חלף והמלאכה היתה מרובה. השבוע חזרתי לשם, כבר לא לפני או אחרי דייט, גם לא חלילה בדרך לחדר כושר (תזכירו לי מה זה?) אלא באתי במיוחד לגוסטו, לאכול ולהתרפק על הנוסטלגיה של מנעמי העיר האהובה עליי בתבל.
ישבנו בפנים אבל בעצם בחוץ, כי הויטרינה הענקית אפשרה לנו להשקיף על כל מה שקורה בשדרה, והרגשנו כאילו אנחנו חלק מהאקשן ללא הפסקה הזה. הפוקאצ'ה הרותחת שנחתה על שולחננו חיממה את האווירה, ובמהרה הצטרפה אליה מי שהוגדרה ככוכבת אגף המנות הראשונות: מנת אינבולטיני חצילים שהיממה אותנו. פרוסות חציל במילוי גבינת עיזים ושום קונפי, אפויות ברוטב עגבניות, בזיליקום ופרמז'ן. המנה הגיעה לוהטת מהטאבון שבמרכז המסעדה, ובהחלט היתה וריאציה מקורית וטעימה לכל מנות החצילים שנמאסו עליי כבר בכל מסעדות העיר.
השילוב של טעם החצילים עם גבינת העיזים הטובה ורוטב העגבניות (שלא ניתז בהגזמה כפי שלעיתים שפים אוהבים לעשות), היה מדויק וטעים, ומצאנו את עצמנו רבים על כל גלילת חצילים, עד שלא נודע כי בא אל קרבנו. מזל שהיה מספר זוגי של גלילות.
סלט גוסטו, שהוזמן גם הוא לצד האינבולטיני היה מרענן: חסה, עלי בייבי, תפוחים, בצל סגול, אגוזי פקאן מסוכרים עם ויניגרט חרדל ודבש. איני חובבת של ערימות חסה, אבל זאת היתה בהחלט טובה, והתאימה לשבת לצד החצילים הרותחים. הטוויסט הפקאני שבר את שגרת הירוק-ירוק הזה, ואפילו השארנו קצת סלט לשלב העיקריות.
אם בעיקרית עסקינן, אז באנו כבר מוכנים והזמנו את מנת הרביולי ריקוטה פקאן ברוטב שמנת, מחית עגבניות שרי ופטריות שמפיניון. זאת מנה מיתולוגית שמספרים עליה שהמציא אותה השף ההורס אביב משה. את הבצק של הרביולי עושים כאן בגוסטו, מה שיכלתי לנחש מהביס הראשון, כי הבצק היה מושלם, ולא כל בצק רביולי בייצור עצמי הוא מושלם. המילוי היה טעים גם הוא.
לעיקרית נוספת הבהירו לנו שאת הפיצה בגוסטו חייבים לטעום, וכחיילים נאמנים של צבא הקולינריה - כך עשינו. כלאחר כבוד נבחרה פיצת בצל מקורמל. על בצק דק ופריך הונחו קוביות עגבניות, בצל מקורמל מתקתק וגבינת בוואריין בלו. זה היה השלב שבו הבנו את סוד קסמה של המסעדה הזאת.
אנחנו לא אנשי פיצה מובהקים, יותר בכיוון הפסטות, אבל כשאנחנו מזהים פיצה מרגשת - אנחנו עוצרים את נשימתנו. הפיצה של גוסטו נפלאה. הבצק מדויק (אני לא מתמודדת עם בצק דק כנייר), לא עבה כמו לאפה ולא דקיק מדי, הגבינות משגעות והתוספות מופלאות. לא פלא שעל כל שולחן מסביבנו הונח לפחות מגש מפואר אחד של פיצה כלשהי. ראיתי סועדים שהגיעו במיוחד רק כדי לחסל שני מגשי פיצה.
בגוסטו יש גם מבצע בימים א'-ד' מ-17:30 עד הסגירה: 1+1 על כל הפיצות. לא פלא אם כך שהשולחנות מלאים מגשים כאלו. הבחנתי בתלמידי תיכון מסתערים על היעד, כמו גם משפחות שבאות לסעוד ואפילו זוג אחד שנראה כאילו הוא בדייט לוהט - כשלא היה ביניהם אלא מגש פיצה.
לקינוח הלכנו על קלאסיקה שאכן הוכיחה את עצמה. אי אפשר בלי טירמיסו אחרי ארוחת פחמימות שכזאת, לא לפני שווידאתי שכל הקינוחים מוכנים כאן במקום. הטירמיסו היה סיומת מעולה לארוחה: מסקרפונה נפלאה וטרייה, אמרטו לא מריר מדי ובישקוטים טבולים באספרסו, כשכל זה במינונים מדויקים.
חזרנו שבעים. גם מבחינה קולינארית כמובן, אבל גם מבחינה רגשית. נגענו לרגע בחיים שהיו לנו פעם, בחיים שלהרבה אחרים יש עכשיו. איזה כיף היה. גם עכשיו כיף, אבל פחות טעים. תחיו, תבלו. לכו לגוסטו. צאו לדייטים. תאכלו פיצות. החיים זה עכשיו.
חשבון בבקשה:
לחם הבית: 14 שקלים
אינבולטיני חצילים: 38 שקלים
סלט גוסטו: 54 שקלים
רביולי ריקוטהף 64 שקלים
פיצה בצל מקורמל: 59 שקלים
טירמיסו: 38 שקלים
שורה תחתונה: 267 שקלים לשני אנשים
גוסטו, שדרות ח"ן 59, תל אביב. 053-9367725
* הכותבת היתה אורחת המקום
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת