נגישות
נגישות
  • Facebook
  • Whatsapp
  • Facebook Messenger
  • Email

בעלי היקר, מ' הרומנטיקן, מגיע ממשפחה דתית. אני מוצאת ברקע הזה שלו הרבה מאד יתרונות, ועוד ועוד מהם צצים גם אחרי שנים של היכרות, ומפתיעים/משמחים אותי בכל פעם מחדש.

לזכר הימים ההם
הביקור שלנו בלה לזניה העלה יתרון נוסף שכזה. מתברר שרוב מקומות הבילוי שאני בוחרת לנו לא יכולים להעלות בו זכרונות מימי הדייטים שלו. הרי חובשי כיפה יוצאים לדייטים במקומות שומרי כשרות, ואני כופרת שפחות פוקדת מקומות כאלו. אז הא לכן, רוחות-עבר-עוטות-חצאית-וכיום-כנראה-גם-כיסוי-ראש, אתן לא יכולות לרדוף את בעלי באותה קלות בה רווקים-תל-אביביים-שורצי-ברים תיאורטית יכולים לצוץ בזכרוני. 

אבל זו לא כתבה על ההיסטוריה הרומנטית שלי ושל מ'. זו כתבה על הארוחה המוצלחת שלנו בלה לזניה – מסעדה חלבית וכשרה, שאולי, ואולי לא, העלתה בבעלי זכרונות מימים עברו. אבל מה שבטוח, היא שימחה את שנינו בהווה, וזה הרבה יותר חשוב.
לזניה חצילים. צילום: יהל ליפשיץ

לה לזניה מהווה מקום מפגש אידיאלי לדייטים, אבל גם לארוחות מכל סוג אחר, כבר למעלה מ-12 שנים. בעיר כמו תל אביב, ובסקטור המסעדנות במיוחד, אורך חיים שכזה חייב להעיד על כך שעושים שם משהו נכון. ואין ספק שיוסף תמאם, הבעלים והשף, עושה משהו נכון. שורשיו של יוסף בלוב, מהימים בהם היתה בשליטת איטליה, כך שהמטבח עליו גדל, ושאותו הביא עימו לארץ, היה המטבח האיטלקי.

אני יכולה לחשוב על מספר מנות בשריות ידועות וטעימות שמקורן בארץ המגף, אבל האמת שהיא שהתפריט המגוון הוא הוכחה ניצחת שלאיטלקים יש הרבה מה להציע גם לחובבי המאכלים החלביים/צמחוניים.

גם לטבעוניים
לא רק צמחוניים ושומרי כשרות יהנו מהתפריט של לה לזניה. המסעדה מציעה תפריט מיוחד למקפידים על תזונה ללא גלוטן, וגם תפריט לטבעוניים שבינינו. יוסף שמח לעדכן אותנו שבקרוב התפריט הטבעוני יורחב עוד יותר, ויכלול לא רק מנות שבכל מקרה אינן מכילות מרכיבים מהחי, אלא היצע רחב של מנות שנבנו במיוחד עבור האוכלוסיה הטבעונית. אז צליאקיים וטבעוניים כאחד - רשמו לפניכם והיכונו לבאות.

בהיותנו אוכלי כל דבר טעים, בחרנו בפסטה פנה עם רוטב על בסיס שמן זית וארטישוק (69 שקלים), מנת פסטה קלאסית שהוכנה כהלכה. בחרנו להזמין גם לזניה אובייסלי. אחרי התלבטות ארוכה, הזמנו לזניה חצילים (65 שקלים), כדי להרגיש שאנחנו קלאסיים אבל עם טוויסט. כאמור, הפסטה היתה טובה, אבל הלזניה בהחלט היתה ה-דבר. בדיעבד הייתי מוכנה שנעשה ארוחה על  טהרת הלזניות, כדי שאוכל לטעום סוגים נוספים.

לצד כל הפחמימות האלה הפגנו גם בריאות, ואכלנו סלט יווני (59 שקלים), גדול ועשיר, שהוגש עם לחמניות וחמאה, עליהן הצלחנו להתגבר על עצמנו ולא לאכול הכל. אין, אנחנו חזקים באיפוק עצמי.
מנה קלאסית של פסטה פנה. צילום: יהל ליפשיץ

לימונצ'לו תוצרת בית
טרם הקינוח יוסף בא לדרוש בשלומנו, לספר קצת על ההיסטוריה של המקום, ולכבד אותנו בלימונצ'לו תוצרת בית, שהיה לא פחות מנהדר. תפריט הקינוחים העסיק אותנו דקות ארוכות, עד שהכרענו לטובת עוד בחירה קלאסית - הפעם בלי טוויסט - קרם ברולה (35 שקלים). הוא היה מתוק ומקורמל כמו שקרם ברולה צריך להיות, והיווה סיומת הולמת לארוחה טובה.

ולסיום, כמה דברים שלמדתי מהארוחה בלה לזניה:

  • גם אוכלי-כל שכמותי יכולים ליהנות מארוחה חלבית כשרה.
  • ממש, אבל ממש כיף לאכול במסעדה שנמצאת 5 דקות הליכה מהבית.
  • על אף שאיטלקים וצרפתים לא תמיד מסתדרים, תיירים צרפתים בתל אביב אוהבים מאד את האוכל האיטלקי בלה לזניה.

ומה שטוב לצרפתים - טוב גם לנו. בון אפטיט!

חשבון בבקשה:
סלט יווני – 59 שקלים
פסטה ארטישוק – 69 שקלים
לזניה חצילים – 65 שקלים
קרם ברולה – 35 שקלים
בקבוק גולדסטאר – 23 שקלים
מים מינרליים – 9 שקלים
הארוחה הסתכמה ב-260 שקלים לארוחה זוגית נהדרת

לה לזניה, דיזנגוף 177, תל אביב. 053-9442921

* הכותבת היתה אורחת המקום

  • Facebook
  • Whatsapp
  • Facebook Messenger
  • Email
דירוג הכתבה
לא אהבתי מעולה
לה לזניה בתל אביב
053-9442921

תגובות0
הוספת תגובה
הוספת תגובה

השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה

השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?

תודה ששיתפת אותנו!

נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת

הבנתי

עשינו לך תיאבון? יש לנו עוד הרבה עדכונים טעימים

שם לא תקין
דוא"ל לא תקין
NEWSLETTER
מנה של קפה גרג בנמל (צילום: אלעד גוטמן)
סופיצה: השכונתית הכי שמחה בתל אביב
אוכלים בג'אבה בתל אביב
דוגמים את המטבח הגרוזיני בראצ'ה
מסעדת שמוליק כהן: אוכל משובח משנת 1936
מזרח אירופה בישראל: פראג הקטנה
סואי סושי: הסניף החדש בלונדון מיניסטור
ארוחה בלתי נשכחת במסעדת המייסדים 16
דרבי בר דגים: מסעדת הבית של חובבי הז'אנר
בוצ'רי דה ברילוצ'ה - עיירה ארגנטינאית בלב תל אביב
בית ויס התחדש: ברוכה הבאה פוזיטינו
ברונו מארס בפארק הירקון – איפה אוכלים?