טאיפיי: חלום אוריינטלי בצפון הארץ

לעתים נדירות מסעדה שמביאה בשורה חדשה מצליחה לשרוד, לא כל שכן לשגשג, הרבה אחרי שכל המתחרים שניסו לחקות את ההצלחה כבר סגרו את הדלת. אבל זה לא הדבר היחיד שהופך את מסעדת טאיפיי למסעדה הנדירה שהיא. מובן שבין הדברים אי אפשר שלא להזכיר את הוותק שלה (טאיפיי היא גלגול מודרני של מסעדת טאיוואן, שנפתחה באמצע שנות ה-70 של המאה הקודמת).

אך מעבר לכך, יש משהו בשילוב של הדקורציה האוריינטלית, השדרה המרכזית של המושבה הגרמנית, הטעמים האותנטיים והשירות המושלם, שגורם לחוויית הסעודה במקום, להיות מיוחדת במינה. 
כדי לשמר את הייחודיות וההתרגשות, אני שומר את הארוחות בטאיפיי לאירועים מיוחדים בלבד. הפעם: יום הולדת שנתיים לבנו של חברי הטוב, אלעד. מן הסתם לארוחה הזמנתי רק את אלעד, כי מסעדות הן לא מקום לילדים בני שנתיים, אבל מה זה משנה? העיקר שמצאנו סיבה להיפגש ולאכול ארוחת מלכים אמיתית.  

חוויה מיוחדת במינה. מסעדת טאיפיי (צילום: באדיבות המקום)

שדרוגים בתפריט
מאז הפעם האחרונה שביקרתי במקום, חלו מעט שינויים מבורכים בתפריט. הוא הפך למהודק יותר, מסודר יותר ונגיש יותר. בעבר הדפדוף בו הרגיש ככזה שאין לו התחלה או סוף. היום לעומת זאת מדובר בתפריט הנחלק למספר קטגוריות ברורות וטעימות: הסקציה הסינית, התאילנדית והווייטנאמית. הסושי, דרך אגב, ירד מהתפריט ולעניות דעתי - בצדק.

אלעד החליט להזמין מנה ראשונה מהתפריט הוייטנאמי: אגרול וייטנאמי פרש (37 שקלים), שזה בעצם ספרינגרול (מעין אגרול נא מדפי אורז) שהגיע במילוי של עלי חסה, עשבי תיבול טריים בדגש על כוסברה ואטריות אורז. ראיתי כי טוב והזמנתי גם אני ראשונה וייטנאמית (רק מגניבה שבעתיים): אגרול וייטנאמי מטוגן (42 שקלים). האגרול שלי נחתך לארבע, ומאשה - המלצרית הסופר מקצועית וידענית שלנו - המליצה לי לאכול אותו באופן הבא: קח לך עלה גדול של חסה, עטוף באמצעותו את אחת מחתיכות האגרול המטוגן, הוסף מעט סלט סיני של צנון וגזר כבוש, מספר טבעות צ'ילי חריף והעלם בהנאה.

מה אומר ומה אגיד? עם כאלה הוראות יצרן לא ניתן להתווכח ובאמת לא התווכחתי. השילוב של פריכות האגרול המטוגן שהכיל תערובת של אטריות שעועית, עוף, פטריות ונבטים, עם טריות החסה, חמיצות הסלט וחריפות הצ'ילי, היה נהדר: מדויק, לא מתנצל, רב מרקמים וטעים בטירוף. את שתי הראשונות העלמנו עם שני בקבוקים של גולדסטאר (19 שקלים), לאחר מכן יצאנו לעשן סיגריה כדי ליהנות קצת מהרוח הערבית שנושבת מהים במעלה המושבה הגרמנית ושבנו לשולחן כדי לעיין בתפריט ולתכנן את המשך הסעודה.

טעמים מהמזרח הרחוק במושבה הגרמנית
לפני שהסתערנו על המנות העיקריות, החלטנו לחלוק מרק וייטנאמי שעונה לשם "פו גא" (60 שקלים), שהגיע עם אטריות אורז עבות ורצועות עוף והוגש בליווי פלחי לימון, נבטים ועלי כוסברה. מה שמקסים אותי בכל פעם מחדש בטאיפיי, זה שבניגוד לרוב המסעדות האסיאתיות, בדגש על אלו שפועלות כיום בחיפה והצפון, הטעם המתוק הוא לא הטעם הדומיננטי, ולמעשה הטעמים עצמם לא דומיננטיים יתר על המידה. התיבול עדין, רגיש, נכון ומעל הכול, אותנטי. שנאמר: לאכול בחיפה ולהרגיש בהאנוי.

לשלב העיקריות הגענו מלאי ציפייה וכפי שהיה לנו ברור, הן לא הכזיבו. אלעד הלך על אחת מהמנות היותר קלאסיות בתפריט: סצ'ואן עם עוף (60 שקלים) לצד אורז מאודה ואני הלכתי על מנה נוספת מהמחלקה הווייטנאמית (כי בשלב הזה כבר לא יכולתי להחליף מטבח), העונה לשם "בון צא" (79 שקלים). בון צא אלו פרוסות דקות של בשר לבן צלוי עם למון גראס ובצל צרוב בליווי אטריות אורז, עלים טריים ורוטב וייטנאמי.

קשה להחליט מי קיבל מנה שווה יותר, אלעד או עבדכם הנאמן. מה שבטוח זה שאחרי העיקריות כבר לא יכולנו לנשום. אלעד חיסל במיומנות השמורה לילדי שנות השמונים את הסצ'ואן בדיוק לפי הספר (חיסול ממוקד של העוף והירקות ו"ניגוב" הרוטב עם האורז הלבן עד שהצלחת ריקה לחלוטין) ואני התענגתי על כל ביס מהחזרזיר השמנמן והפריך שלי. גם הפעם הומלץ לי לשלב בין האטריות, לעלים ולבשר וגם הפעם מילאתי אחר ההנחיות בשמחה. 

אין גבול לגרגרנות
האמת היא שבהחלט יכולנו לסיים את הארוחה אחרי העיקריות ולא אגזים אם אכתוב שלפניהן. המנות בטאיפיי עדיין נדיבות פלוס, ולצערי אנחנו כבר לא בכושר אכילה גבוה כפי שהיינו בעבר. ובכל זאת, לא באמת ניתן לוותר על קינוח סיני-ישראלי קלאסי של בננה טופי, שהגיע עם בונוס של שני כדורי גלידה וכדורי קוקוס עטופים בבלילה ומטוגנים בשמן עמוק. אם רק היו שמים איזה זיקוק, הייתי חוטף פלשבק לשנות ה-80 והייתי מאושר אף יותר, אך רמת השמחה שהביא עמו המייפל הניגר, הייתה מספקת בהחלט. כדי לאזן את המתיקות הלא פשוטה הזאת, הזמנו קנקן תה יסמין (15 שקלים) מסורתי והקפדנו שלא להוסיף סוכר. ואם גם לכם מתחשק ליהנות מאוכל אסיאתי כפי שהוא אמור להיות, עשו לעצמכם טובה ורוצו לטאיפיי, אם כי ניתן בהחלט גם להזמין משלוח.

חשבון בבקשה
אגרול וייטנאמי פרש – 37 שקלים
אגרול וייטנאמי מטוגן – 42 שקלים
שני שלישים גולדסטאר – 38 שקלים
קערת פו גא – 60 שקלים
סיצ'ואן עם עוף – 60 שקלים
בון צא – 79 שקלים
בננה טופי – 35 שקלים
תה יסמין – 15 שקלים
סה"כ = 366 שקלים. זול באופן משמעותי מכרטיס טיסה למזרח הרחוק!

טאיפיי, שדרות בן גוריון 59, חיפה. 053-9428613

* הכותב היה אורח המקום