כמה פעמים בחיי הבוגרים כבר יוצא לי לצאת לדייט עם האישה האהובה עליי בתבל? למעשה זה לא מצליח לצאת לפועל אף פעם. מאז שגם אני אמא, כבר אין לי פנאי לאמא. בקושי יש לי פנאי לצחצח שיניים בין טיפול בילדים, ואם כבר אני מצליחה להגניב איזשהו בילוי, הוא תמיד עם בן הזוג או עם חברה מכורח הנסיבות או הגיאוגרפיה, ותמיד בלחץ של זמן.
אנחנו והבלדות האיטלקיות
אז השבוע, באורח פלא, ובגלל נסיבות שאינן תלויות בי, אמא ואני בילינו יחד שבוע שלם. בן הזוג טס לו לניכר לענייני עבודה (לטענתו..) ואמא באה לעזור לי לתפעל את כל השבט שבאמתחתי. ניצלתי את ההזדמנות החד פעמית הזו כדי לבלות דייט קולינארי רק עם אמא. לבד. בלי צרחות של ילדים ברקע, בלי שעון מתקתק לשעת חזרה, בלי חישובי קלוריות. רק היא ואני ובלדות איטלקיות ממכרות.
טוב, על הקטע של הבלדות לא ידענו. היה זה כשהגענו לאיטלקיה בתחנה, ולאחר שהתיישבנו שמנו לב שברקע מתנגנים שירים שקטים באיטלקית. ההורים של אמא, שכבר אינם מזמן, נולדו באיטליה וגידלו אותה על ברכי הבלדות האיטלקיות השורפות האלו, ולא דמיינתי לחלוחית בעיניה כשעלעלה בתפריט. אולי הלחלוחית היתה גם בגלל שמכל עבר דיברו שם תיירים באיטלקית שוטפת. ביקור בערב באיטלקיה בתחנה הוא לגמרי קפיצה קטנה לארץ המגף.
אני לא שוללת אפשרות שאמא התרגשה לא רק מאווירת איטליה, אלא גם מפסטת פירות הים המטורפת שנחתה על שולחננו, אך על כך עוד ידובר.
השף אמיר מרקוביץ' יודע היטב מה הוא עושה. כבר שנים שהוא שורד בעסקי המסעדנות הלא פשוטים של תל אביב, ממציא את עצמו מחדש בכל פעם ומרגש אותנו כבר שנים עם האוכל שלו. בשקט בשקט, בלי חצוצרות, בלי תוכניות טלויזיה מפוצצות או כתבות שער - הוא מבשל אוכל לא פלצני וטעים.
לובסטר פינת לאבנה
התחלנו עם ספיישל יומי של 7 יחידות לובסטר על לאבנה עבודת יד, עם פטרוזיליה, חמאה ושום. כבר שנים שלא אכלתי לובסטר, וכמעט שכחתי כמה אני לא אוהבת להתעסק עם האוכל שלי בידיים. גם כאן בתחילה העליתי חרס בידי, ולא הצלחתי מי יודע מה עם הלובסטרים. אבל כשכבר הצלחתי לפצח - היה זה תענוג צרוף. המנה מוגשת עם כוס שרדונה המתאימה לה כמו כפפה ליד. הזמנו גם פוקאצ'ה הלוהטת שהטריות זעקה ממנה. הבצק הרותח הזה פשוט חייב לדור בכפיפה אחת עם הלאבנה שמתחת ללובסטרים. אין ברירה אחרת.
למנה עיקרית חלקנו פסטה פירות ים: שרימפס, קלמארי, מולים וחצי סרטן מוקפצים במחבת עם חמאה, יין לבן, ציר דגים, ממרח עגבניות מיובשות, שמנת, פטרוזיליה ופרמז'אנו. הו, פרמז'אנו רג'יאנו. אם כל הגבינות. המנה הזאת היתה נפלאה ומדויקת: פירות ים נהדרים, רוטב עדין ולא עגבנייתי מדי, כפי שקורה לעתים קרובות מדי במנות כאלו, פסטה טרייה. בקיצור, מה עוד צריך הבנאדם בערב קיצי שכזה? את אמא. כל אחד צריך את אמא, בכל גיל ובכל מצב. איזה כיף לי ששלי כזאת מהממת.
לקינוח הזמנו את הדבר הכי שוקולדי שמצאנו: קוביית שוקולד עם שכבות נוגט קריספי, מרנג אגוזי לוז ושוקולד בלגי מריר. מתוק כמו שזה נשמע. טעים כמו שזה מרגיש. שחיתות מושלמת בפה.
חברה טובה אמרה לי לפני שילדתי את בני הבכור, שרק כשנולד לה הילד הראשון היא הבינה כמה חזקה היא אהבה של אמא. אני הבנתי את זה עוד מזמן. גם לפני הילדים. וגם אחריהם. חבל שלא יוצא לי לומר את זה מספיק. אוהבת אותך אימוש, ותודה על ערב מדהים באיטלקיה בתחנה.
חשבון בבקשה:
לובסטר - 100 שקלים
פוקאצ'ה - 19 שקלים
פנה פירות ים - 119 שקלים
קינוח שוקולד - 42 שקלים
סה"כ: 280 שקלים לארוחה לשניים
איטלקיה בתחנה, מתחם התחנה, נווה צדק – תל אביב. 053-4293949
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת