הבשר הכי טוב בשלושת הקצבים

יצאתי עם רועי לכיוון נתניה בתחושות מעורבות. שמועות טובות על מסעדת שלושת הקצבים הגיעו אלינו ממגוון מקורות, אבל לא היינו בטוחים שהן מצדיקות את הנסיעה. בכל זאת נערכנו היטב, כלומר - השתדלנו לתת למערכת העיכול לנוח לאורך היום.

המסעדה ממוקמת באזור השוק. לא רחוק מהאטליז המשפחתי, בו למדו הקצבים המייסדים את מלאכתם. מדובר במסעדת בשרים אמיתית: לא שיפודייה ולא סטקייה. אמנם, גם שיפודים יש שם בשפע, ועל הסלטים עוד ידובר, וחלק מהנוכחים במקום באמת הגיעו כדי לפתוח שולחן כמיטב המסורת הישראלית, אבל אם כבר הגעתם למקום שמעו בעצתי: כדאי לסטות מהתכנון ולבחור באחת מהמנות המיוחדות. 

אבל רגע, עוד לפני התפריט נציין שחלל המסעדה נעים, מרשים, ומבריק מלובן וניקיון. ישבנו על ספות נוחות ויכולנו להבחין מרחוק במטבח הפתוח. הגריל נמצא ממש לידינו, אבל העשן נשאב החוצה כולו באופן מושלם ולא היה לו זכר בחלל המסעדה. פלא טכנולוגי.

לא לוותר על הסלטים
בתפריט יש מגוון מנות ראשונות, לצד האפשרות לבחור בסלטי פתיחה. שני מלצרים שונים המליצו לנו לשמור מקום למנה העיקרית, וליהנות מהסלטים עצמם. אני משתדל להקשיב לעצות של מלצרים הרוצים בטובתי, ושמחתי לגלות שהם כלל לא הגזימו. הכרוב, הגזר, המלפפון החמוץ, החציל. הכוכבים הרגילים של הסלטים הללו הפציעו על השולחן ונראו, ובכן, רגילים למדי - עד שטעמנו אותם. השעה שעת ערב, והסלטים רעננים כמו הילדים שלי בשש בבוקר. הכל קראנצ'י ופריך ומתובל להפליא. אף פעם לא נהניתי כל כך מסלטי פתיחה. הגזר עם הכמון אדיר. החציל בטחינה - פיצוץ. הטחינה - מדויקת. הזיתים - נותרו איתנו גם אחרי מילוי מחדש בפעם הרביעית. עגבניות השרי מופלאות, וגם הלאפות. כל סלטי הפתיחה שאכלתי עד היום החווירו לידם. חייבים לטעום כדי להבין.

בשלב המנות העיקריות שוב אפשרנו למלצר לבחור עבורנו. הוא סיפר לנו שהסטייק מפוקח על ידי בעלי הבית לכל אורך חייו. הם מגדלים אותו, מיישנים אותו, וצולים אותו. "אנגוס על העצם" היא גולת הכותרת של התפריט. אנגוס הוא שמו של זן פרות הנחשב למשובח במיוחד. המנה אמנם מוגדרת כמנה זוגית, אבל ההגדרה הזו עושה לה עוול. רועי ואני סיימנו בקושי מהצלחת, וגם שלושה סועדים בריאים יכולים לחלוק בה בשמחה. גם ארבעה. 

מקדש בשרים
מדובר על פלטה לוהטת, עליה מונח נתח טי-בון במשקל קילו ומאתיים גרם, שפורק יפה לארבעה נתחים ולצידם עצם אימתנית. מנה יפה להלל, ומתומחרת בהתאם (370 ש"ח). לצד הנתחים נחו כמה פלחי תפוחי אדמה, ושני רטבים: צ'ימיצ'ורי ואיולי. הם היו מוצלחים לסוגם, אבל הבשר - הבשר היה בליגה משלו. לוקח דקות ארוכות לאכול כמות כזו של בשר, ורועי לא התכוונו לעצור בין הביסים. החלפנו בינינו מבטים מלאי משמעות, בעודנו תוהים, כל אחד לעצמו, האם זוהי מנת הבשר המרשימה ביותר שאכלנו בחיינו. התשובה חיובית, אגב, וצריך להוסיף מילה על כשרות המסעדה: חמאה לצד הסטייק כמובן לא יגישו כאן, אבל ברמת הגבוהות הללו לדעתנו אין בכך כל צורך. 

מי שרוצה יוכל למצוא כאן גם בשר בכשרות מהודרת. 2 כוסות בירה צוננת (26 ₪) היוו תוספת הולמת עבורנו, אך כדאי לציין שלמסעדה יש גם תפריט יינות רחב, וסביבנו זיהינו גם זוגות מעבירים ערב רומנטי יחד.

אחרי כל האושר של המנה העיקרית, החלטנו להעמיד במבחן את תאוריית הקיבה הנפרדת לקינוחים. אחרי שהיינו בטוחים מעל כל ספק שהקיבה הרגילה שלנו מלאה עד אפס מקום, הזמנו זוג קינוחים. האם ימצא מקום גם עבורם? התשובה שלילית. טעמנו והתרשמנו, אבל למרות המבוכה נוצחנו ע"י עוגת פאדג' שוקולד חמה מצוינת ומנת פבלובה קלאסית בליווי פירות יער (38 ₪ כל אחת). שתיהן טובות מאוד, שלא יובן חלילה אחרת, אבל גם שתי כוסות תה נענע חמות לא סייעו לנו לקום מהקרשים.

סיכומו של דבר: בנתניה מסתתר מקדש בשרים וכהני הבשר המקומיים לוקחים את עצמם במלוא הרצינות. סימנו וי רק על אחת המנות, ונהיה חייבים לחזור לשם שוב, כמו כל חובב בשר מקומי.

שלושת הקצבים, ברקת ראובן 16, נתניה. 053-9377038

* הכותב הוזמן להיות אורח המקום