יש לי וידוי חושפני. אני מור, ואני אוהבת מסעדות חומוס-צ'יפס-סלט. טוב נו, לא כאלו בתחנות דלק מעופשות, אלא רק אלו מלאות הסטייל והחן, שמגישות למנה ראשונה שלל סלטים /מאזטים/ טאפאסים מגרים, שהם רק הקדמה למנה העיקרית הענקית. כאלו שגורמות לי להרגיש כמו ילדה קטנה בחנות צעצועים מרגשת. כזו היא בדיוק בני הדייג שבנמל תל אביב. מחד מדובר במסעדה סחבקית לכל המשפחה שמתגאה בחומוס ביתי ובשלל סלטים לפתיחה, ומאידך לא זונחים שם את ההקפדה על הפרטים הקטנים, ועל המנות הגדולות.
בני הדייג - לכל הפרטים
לעוד מסעדות מומלצות בנמל תל אביב
13 מסעדות דגים ברחבי הארץ
שום דבר לא הכין אותנו לפיצוץ האוכלוסין ששרר בנמל תל אביב בכלל ובמסעדת בני הדייג בפרט - בליל שישי. התור שהשתרך בכניסה למוסד הוותיק הזה בשעת ערב מאוחרת, היה הסנונית הראשונה שבישרה לנו כי לא מדובר כאן באטרקציה תיירותית, אלא במסעדה שלקוחות חוזרים אליה שוב ושוב, ולא בכדי. עם תורים במסעדות יש לי בדרך כלל בעיה, אבל הייתי רעבה במיוחד בלילה הזה, עקב צום לא מכוון שנקלעתי אליו. שיערתי בנפשי שאם כל כך הרבה סועדים ממתינים בתור, הם כנראה יודעים שמשהו טוב ממתין מעבר לפינה.
משהו טוב מחכה לכם. מנת דג שלם של בני הדייג (צילום: שרית גופן)
כשהגיע תורנו להתיישב ולהזמין מהתפריט, כאילו באחת נעלמו להם כל הצפיפות והתור הארוך בכניסה: השירות היה מתוקתק ויעיל, הכל הגיע מהר ובטמפרטורה מדויקת, כמו היינו לבד במסעדה. הבחירה לא הייתה קלה: יש שלל מנות מפתות בתפריט, והמחיר של כולן כולל בתוכו כבר את מבחר סלטי הפתיחה. מאחר שלכבודם של סלטי הפתיחה התכנסנו כאן, הרי שמיהרנו לבחור עיקריות כדי לפגוש סוף סוף פנים אל פנים את הוד מעלתם: הסלטים. נשבעת לכם שבראשי היו ניגוני תופים ומחולות כשהמלצרית התקרבה עם המגש הזה שנשא בתוכו את כל טוב העולם.
בפנכה העשירית הפסקתי לספור. הבחנתי שם בחציל בנענע, חציל במיונז, סלק עם שומר, סלק עם שומשום, ציזיקי, סלט ירוק עם חמוציות, כרובית מטוגנת חמה, גזר מוחמץ, סלט כרובית קר, סלט ירקות, חומוס.. להמשיך? לא נראה לי. האם ציינתי את סלסלת הלחמניות הרותחות רותחות שמגיעה לצד כל הטוב הזה? נשמתי עמוק לפני שהתחלתי במשימת החיסול הממוקד. ילדה בחנות צעצועים, כבר אמרנו. ועוד עם ריפיל. חלומה של כל גרגרנית ממוצעת התגשם בערב הזה. הסלטים היו טריים להפליא וכיפיים. המצטיינים שבהם היו ללא ספק החומוס המשובח, וסלט הכרובית החרפרף. אני מתביישת לומר שביקשנו עוד ועוד מהשניים הללו. וחלילה לא הזנחנו את האחרים.
חלומו של כל גרגרן. מסעדת בני הדייג (צילום: באדיבות המקום)
לאחר החיסול הממוקד שביצענו בסלטים, עצרנו קצת לנוח. רק אז הצלחנו להתבונן קצת במיקום המטורף של המסעדה הזו: ישבנו במרחק יריקה מהגלים המתנגשים. לו לא היינו שבעים כל כך מחומוס וחצילים, יכולנו להתכופף ולגעת בהם. מרבית השולחנות במסעדה ממוקמים בחוץ, סנטימטרים מהים, ואווירת חו"ל אופפת כל סנטימטר כאן. השקנו כוסות עם אחד היינות האהובים עלינו - "פנינים" המוגז עדין של יקב תבור. הפעם בחרנו בגרסה הלבנה שלו, שמתאימה יותר לדגים, אבל גם האדומה אהובה עלינו וכמעט בדרך קבע היין הזה מככב אצלנו בבית.
אני מודה שלא השארנו מספיק מקום (בבטן, לא על השולחן) למנה העיקרית. עונשם של דביבונים. הגברבר בחר בחריימה מושט (בכל זאת, ליל שישי מסורתי) - טעים אך סטנדרטי למדי לטעמי, ואני הלכתי על מעורב פירות ים: שרימפס, קלמרי ומולים ברוטב שום, חמאה ויין. פירות הים היו טריים ונפלאים. לו רק הייתי מתאפקת קצת בשלב הסלטים, ייתכן ויכולתי לחסל את כל הערימה המגרה הזאת. בפעם הבאה. בטוח תהיה כזאת. ולמען ההגינות בואו נודה שגם בה אני אתנפל על הסלטים, אז מדוע להבטיח הבטחות שווא?
טריים ונפלאים. מיקס פירות ים בני הדייג (צילום: באדיבות המקום)
פתחתי בווידוי חושפני על אהבתי למסעדות שמגישות שלל סלטים בהתחלה. וצ'יפס. וסלט. ולחמניות רותחות. עכשיו זה הזמן שבו תחבקו אותי ותאמרו לי שאתם אוהבים אותי, ושבטוח יהיה בסדר - כמו בכל מפגש מכורים אנונימיים מסורתי. ואז זה השלב במפגש שבו תגיע התקרובת. יהיו סלטים, נכון?
לא רק בשישי. חריימה של בני הדייג (צילום: באדיבות המקום)
חשבון בבקשה:
חריימה מושט - 99 שקלים
מיקס פירות ים - 140 שקלים
המון המון פתיחים - במחיר העיקרית (ללא עיקרית מחירם 47 קלים לסועד)
כוס יין "פנינים" של תבור - 38 שקלים
סה"כ: 277 שקלים
בני הדייג, יורדי הסירה 1, נמל תל-אביב. 053-9444154
להזמנת שולחן בבני הדייג
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת