וואו: הטרנדים המובילים של שנת 2020

אחרי שכל זה ייגמר, מתישהו זה ייגמר, ננסה לשכוח שזה קרה. ננסה להעמיד פנים שהכול היה וממשיך להיות כרגיל. אבל לא מעט השפעות ימשיכו ללות אותנו עוד הרבה אחרי. הקורונה השפיעה ומשפיעה על כל חלק מחיינו לטוב ולמוטב. כן, גם לטוב כי הסיטואציה ההזויה שנקלענו אליה, מביאה איתה גם טרנדים מעניינים, שווים ובעיקר - טעימים.

בדרך כלל אני לא נוטה לכנות שנים בשמות גנאי רק אחרי שישה חודשים, אבל אני חושבת ששנת 2020 הרוויחה את זה ביושר. בעודי נוגסת בסנדוויץ' האחרון של איציק ורותי, שהם בעצם שולי ודודי ממשיכי דרכו של המוסד שהחזיר את הכבוד למילה "כריך" - זה שכל ביס מכריך החביתה היה כאילו סבתא הכינה אותו במו ידיה וגם ליטפה לך את הראש תוך כדי אכילה - חשבתי על כך שטרנדים רבים שכתבתי עליהם עוד ב -2019 נותרו איתנו גם בשנת הקורונה האכזרית הזאת (סנדוויצ'ים הוא ללא ספק אחד מהם), שאפילו הצליחו לצמוח ולשרוד בזכות טרנדיותם והתאמתם לאורך החיים הקולינרי החדש שאנחנו נאלצים לסגל לעצמנו בעתות חירום.

 פיתה חיה ונושמת. חינאווי בפיתה. צילום: יח"צ

המסעדות הכשרות הטובות של תל אביב
מנות הצ'יפס הכי שוות
פרייד צ'יקן: רשת KFC בישראל

אז למרות הבאסה על השנה שהעמידה הרבה עסקים קולינריים במבחן לא פשוט, מסתבר שהשוק הישראלי לא רק שיודע להתאושש יפה אלא גם להמציא את עצמו מחדש. וזה לשמחתי הרבה קורה. ספירת המלאי שלי עומדת על כמה טרנדים שנכנסו אלינו בסערה בשנה שעברה וצלחו את 2020 בואכה 2021, אם להביט על מה שמתרחש מתחת לפני השטח, מדובר במגמות שתפסו חזק את הקהל, ושלא יעזבו בקרוב. זה מה שקרה השנה:

הכול בפיתה!

אי אפשר לדבר על טרנד הפיתות מבלי להזכיר את אייל שני ו"המזנון", שהיה חלוץ הז'אנר והחזיר עטרה ליושנה ואת היוקרה של הפיתה למאכל ששווה לצאת בשבילו מהבית ולא רק לגנוב את השוונג על הדרך בג'ינה. שלום לך, ספגטי בולונז בפיתה.

תאכלו ותלקקו את האצבעות בשקט
תשמעו סיפור. לפני 18 שנה ישבתי במוסד הקולינרי המטורף "סטפן בראון" ואכלתי את המוסקה הכי טובה בחיים. כשהוא נסגר בכיתי יומיים וניסיתי להשיג את המתכון ללא הצלחה, ואז לפני שנה בערך מישהו אמר לי שיש איזה דוכן שעושה פיתות עם קבב ושאני חייבת לטעום ולא לשאול יותר מידי שאלות. מפה לשם הגעתי לג'סמינו.

הג'סמינו שהיה סודי והיום כבר לא - אבל למי שאינו תל אביבי עדיין די קשה למצוא אותו - הצליח לתפוס משהו מרוח הברכה ששרתה על הסטפן בראון, ולהכין את הפיתות הכי שוות בעיר. אם אתם שם, אני ממליצה לומר "איי דו" לכל התוספות ולא להיות נודניקים. ועזבו את הנקניקיות (גם אם השוות) בצד. הקבב, יגרום לכם פשוט לצרוח לשמיים.

 דוקטור שקשוקה בכבודו ובעצמו. צילום: באדיבות המקום

סביצ'ה בפיתה או קבב אורז צמחוני.. בפיתה?
רוצים עוד דוגמה? תבדקו למשל את פיתה פנדה, בשוק הכרמל שהצליחה לחדור חזק לחיך המקומי בשנה וחצי האחרונות, ועדיין אנשים עומדים שם בתור. אז מה בתפריט? קודם כל תבחרו מילוי: סביח, סביצ’ה דג או בשר, ואז תתנו לשף עדן פיינבורג המכונה פנדה, לשחק לכם עם הבחירה והתוספות חציל, סלק צ'אטני חריף ושילובים שהנפש שלכם אפילו לא יודעת שהם קיימים.

אתם יכולים לבחור כמובן גם את "בינו", הידוע כדוקטור שקשוקה, בעל עמוד האינסטגרם הכי חמוד בעולם. בינו בפיתה בעיני זה מלך הפרגיות, והפיתות שלו מעולות גם במשלוחים. אבל אם תצמידו לי עכשיו אולטימטום ותבקשו המלצה על הפיתה האחרונה ששווה לנגוס בה, אז אני לחלוטין אמליץ לכם על "חינאווי". פיתייה (איזו מילה חמודה!) שנפתחה ממש לפני חודשיים ואני לא צריכה לספר לכם שחינאווי יודעים להתעסק הן בפיתות והן עם בשר.

 חינאווי בפיתה. צילום: יח"צ

בניגוד למה שאתם חושבים, דווקא המילוי המינימליסטי של בצל ועגבניות על האש בתוך הפיתה של חינאווי, רגע לפני שהפרגיות העשויות בעדינות המשולה לשירה כמעט נכנסות פנימה, הופך את כל המנה למשובחת עוד יותר. קצת כמו בחוק החומוס הבלתי כתוב שאומר שחומוס צריך לבוא לבד גג עם קצת חמוצים. קבלתם צלחת צבעונית ומלאה בכל טוב שאינו חומוס? יש כנראה ליוסטון בעיה.

אם אתם בירושלים ולא אוכלים בשר, לכו לשוק מחנה יהודה ל"מימוניס", ותקבלו מנות שף בפיתה שמתאימות לצמחונים, זה יכול להיות ירקות מבושלים, קבב עדשים, קבב אורז בר, תבשיל חומוס!! ומילויים שונים שהשף רועי מימוני המוכשר רקח אחרי שהסתובב כמעט בחצי עולם וטעם הכול.

ד"ר שקשוקה - בית אשל 3, יפו, תל אביב, 0539444193

 תאילנדי על הדרך. צילום: טליה לוין

בנגקוק היר ווי קאם

אוכל אסייאתי תפס את הישראלים כבר לפני שנים רבות. "נאם", ו"בית תאילנדי" הם מוסדות קולינריים שמצליחים טפו טפו חמסה להחזיק מעמד ולא משנה מה. את אוכל הרחוב האסייאתי אנחנו אולי מכירים מתאילנד ומוויטנאם אבל איכשהו על אף האקלים החם הדומה, לקח זמן עד שזה תפס את הישראלים הממהרים ממקום למקום ומעדיפים משהו ארוז.

הפעם הראשונה שאכלתי אסייאתי על הדרך, הייתה ב"ווק ריפבליק" בבן יהודה. זה היה מוזר לתקוע צ'ופסטיקס במארז חד פעמי אבל זה היה כל כך זול וטעים שחזרתי לשם שוב ושוב. אחר כך נכנסה רשת "ווק טו ווק", שפגשתי לראשונה בדיוק לפני 12 שנה באמסטרדם - רשת עם פריסה ארצית שבעיני הצליחה לשנות את כל תפיסת מאכלי הרחוב כאן ולתת אלטרנטיבה מעולה גם לאנשים שבניינטיז עמדו בתור ל"בר סלט" בלונדון מיניסטור כדי להרכיב לעצמם ארוחת צהריים שאינה בצקית.

מה עוד? "צ'ופ צ'ופ" באבן גבירול בתל אביב למשל, מציעה ווק ונודלס בהרכבה אישית. מי שרוצה משהו יותר מתוחכם יכול למצוא את "ניט נוי" החדשה בשוק הנמל בתל אביב, גיא רובננקו (לשעבר מקונג) ולילך רווה שהחליטו להביא את וויטנאם לצלחת ולארוחות הצהריים של מי שעובר במקום ובא לו להרגיש קצת כמו גידי ואהרוני. אגב, אחת המנות המדליקות שם הוא באן עם ממרחים, ירקות כבושים ובשר או דג, וכמובן דים סאם לחובבי הז'אנר.

עוד מסעדות אסייאתיות בכל הארץ

 נשנושי חמארה. חגיגה יוונית אותנטית. צילום: טליה לוין

החמארות השמחות של תל אביב

בתקווה שהכול ייפתח בקרוב ונוכל לשוב ולפקוד בשעות היום והלילה - מי שלא הכיר את בראנץ' השיכורים של הסרווסריה ושל השישקו, לא ידע חמארה מימיו. האמת שקשה לי להסביר בדיוק מה זו חמארה, אבל אני מניחה שהמילה כוך, אלכוהול ואוכל ממש טוב עם מוסיקה והרבה שמח בה כל הנוכחים על סף השכרות, ישבר את האוזן. בעגה אפשר לכנות אותן גם "מסבאות שוק", ומספיק להסתובב בשוק לוינסקי, הכרמל ומחנה יהודה כדי לזהות אחת כזו מרחוק.

אפרופו חמארות, אם לרענן לכם את הזיכרון, ממש לפני כמה שנים החמארות הגרוזיניות היו הלהיט הגדול ביותר בישראל ("ללה" שלצערי הרב נסגרה הייתה הטובה ביותר). הן הגיעו לכאן אחרי שכולנו שיחקנו אותה אירופאים ובמשך שנים ישבנו בטאפאס ברים מעודנים ושתינו כוס יין. אני עדיין מחבבת באופן אישי את הטאפאס ברים לדייטים בעיקר, אבל חמארות זה משהו שהולכים אליו עם חבר'ה, אוכלים בידיים ושותים עד דלא ידע.

ותיקים לצד טרנדים חדשים

החמארות הם לא מוסדות חדשים, למעשה להבדיל מכל מי שנזכרים בכתבה, מדובר במוסדות קולינריים עממיים שהיו פה לפחות עשרות שנים, וסביר שהסבים שלנו היו יושבים שם ומורידים איזה ערק מבלי לספר לסבתא. בשנים האחרונות טרנד החמארות הגיע גם לדור הצעיר, ומוסדות ותיקים כמו "מעיין הבירה", "מתי המקלל" ו"אהובה" ביפו הפכו למוקד בילוי אטרקטיבי. "אוזריה" למשל היא משהו על התפר בין חמארה לבין מסעדה שווה ביותר. אביבית פריאל אביחי היא פשוט השפית המדהימה ביותר בז'אנר הים תיכוני, והמטבח כל כך שמח, שאין כמו לרכך דיכאון מהמצב הקיים אצלה במטבח.

אהובה - חמארה ים תיכונית - רבי פנחס 13, יפו, תל אביב, 0534274173

 דגים משובחים במסעדת תלפיות, חיפה. צילום: טליה לוין

אם אתם חיפאים, אז תרוצו לשכונת הדר למסעדת תלפיות, שהיא בעצם חמארת דגים משובחת. קודם כל תתחילו באלכוהול ואז תבקשו מאילן פרון להמליץ לכם על הדגים הטריים ביותר (למי שאוכל גם פירות ים, אל תהססו לנסות).

ניפגש בארוחה הבאה!

יש כמובן עוד רבים וטובים, וקצרה היריעה מלהזכיר את כולן. מי שמכיר אותי ממקומות אחרים יודע שאני ממליצה אך ורק על מקומות שאני מבקרת בהם, טועמת אותם ונוגעת בהם מכל כיוון, בין אם בפיזי ובין אם במשלוח. תרגישו חופשי לשלוח אותי לכל מקום בארץ אם אתם מתלבטים או מהססים. אני אהיה שם. בתקווה לחזרה מהירה ככל האפשר של המסעדות שלנו בארץ.