כך זה התחיל: סיפורו של סנדוויץ'

 סעודה של כריך. צילום: שאטרסטוק

תודו ששמות ואף שמות משפחה עלולים לגרום לנו להתפקע מצחוק, או לחלופין לתהות על מקורו של השם שכן לא כולם לוי, כהן או מזרחי. והאמת, טוב שכך. לכל שם מעניין יש שם עוד יותר מעניין, ויש גם תתפלאו אחד בשם לורד סנדוויץ' שזהו בעצם כינויו של רוזן אנגלי בשם ג'ון מונטגיו הקרוי גם לורד סנדוויץ'.

מדוע ואיך קיבל הרוזן הנכבד את הכינוי הקולינרי הזה? האדון הנכבד, תושב העיר האנגלית סנדוויץ' אשר במחוז קנט, ישב יום אחד כהרגלו בשנת 1762 ליד שולחן עם חבריו ושיחק קלפים (הייתה לו חולשה מיוחדת למשחק הזה), וכאשר מצא כי בטנו מקרקרת מרוב רעב, צרח על המשרת שלו, שיעיף מהשולחן את כלי האוכל ייקח את האומצה ויתקע אותה בין שתי פרוסות הלחם והשאר - היסטוריית הסנדוויץ'.

מתכונים לחורף עם אבוקדו
מתכוני מרקי ירקות מנצחים

 מלפפונים מלכותיים. צילום: שאטרסטוק

מהו הכריך האהוב על המלכה אליזבת?

מאז אותה המצאה גאונית, ידע העולם הרבה מאוד סנדוויצ'ים ועד היום נוספים להם עוד ועוד גרסאות שונות ומגוונות אבל אם תשאלו את המלכה אליזבת השנייה, היא לא מוותרת בשעת מנחת התה שלה, דווקא על כריך מלפפון.

שומו שמיים, הכריך האהוב הזה, חיוור ודל, אנורקסי להחריד מורכב רק משתי פרוסות לחם בלי הסיבוב הקשה שלהן, מרוחות בשכבת חמאה ובין שתיהן נחים להם בשלווה ירוקה משולשים או ריבועים של מלפפון ירוק והסנדוויץ' "החולה" הזה הוא אחד מסמלי המטבח הבריטי.

הכריכים הללו היו מאוד פופולריים בתקופה האדורדיאנית ואפילו אוסקר ווילד הזכיר אותם במחזה שלו "חשיבותה של רצינות". ואם כבר בסלב עסקנן, הכריך הכי אהוב על אלביס פרסלי היה חמאת בוטנים ובננה. שילוב לא פחות תמוה מחמאה ומלפפון...

 התוניס של הסנדוויצ'ים. צילום: שאטרסטוק

על סנדויץ' תוניסאי שמעתם?

עם ישראל אוכל הכול היום. הרומנים אוכלים סביח, המרוקאים אוכלים שניצל וינאי, הפולנים אוכלים שווארמה והטורקים אוכלים שטרודל. עם ישראל התערבב וכמותו גם האוכל ואין כבר מטבח של זה ומטבח של ההוא, כל ישראל ערבים זה לזה בפיתה ובצלחת.

יש המון סנדויצ'ים שקוראים להם גם כריכים. הפעם התמקדנו באחד המובחרים והמפוארים שבהם - סנדויץ' תוניסאי אחד שאין מי שעומד בפניו כאשר הוא עשוי לעילא ולעילא, עם כל המרכיבים האותנטיים ששמים את כל תוניס בתוכו בהילולה מזרחית.

המלכה המנצחת של הכריכים
שמו האמתי של הסנדוויץ' הזה הוא 'פריקסה' וכל ביס ממנו מביא לכם את מגרב ישר לפנים. לחמנייה קשה מבחוץ ופריכה בפנים, מלאה בטונה, לימון כבוש, ביצה קשה, פלפל צ'ומה, אריסה תוצרת בית, פלחי תפוח אדמה, זיתים שחורים ויש המצ'פרים בעוד פלפולים למיניהם. אם יצא לכם להגיע לפריס ששם חיים כידוע גם הרבה תוניסאים, תוכלו להריח כבר משער הניצחון את ריחה של פריקסה שזה עתה יצאה חמה ולוהטת מסיר שמן רותח. בתיאבון.