נעים להכיר: האנשים שהונצחו במנות מפורסמות

כדי להנציח אישיות חשובה, אפשר לקרוא לרחובות מרכזיים על שמה. גם פסל ברונזה שיוצב בכיכר המרכזית בעיר הבירה הוא יופי של רעיון וכמובן שתמיד אפשר לכתוב עליה שירים ולהנציח אותה בסיפורים ואגדות. אבל אחת הדרכים המדליקות ביותר להנציח דמויות היסטוריות, היא להמציא מנה טעימה במיוחד ולהעניק לה את שם הדמות שמעוניינים להנציח. בכתבה שלפניכם תמצאו חמש מנות מפורסמות, שנקראות על שם אנשים שהיו באמת.

תבלינים אסיאתיים מומלצים למטבח
הטעויות הטעימות של ההיסטוריה

 עוד יצירת פאר רוסית. ביף סטרוגנוף. צילום: שאטרסטוק

ביף סטרוגנוף – מרוסיה באהבה

ביף סטרוגנוף היא מנה רוסית שמשלבת בין פיסות בשר בקר בטיגון קל, לרוטב חרדל וציר בקר עם שמנת חמוצה. המתכון המקורי פותח באמצע ה-19 וכיום ניתן למצוא אינספור גרסאות שלא בהכרח נאמנות למתכון המקורי. אמנם לא לגמרי ברור על שם מי בדיוק נקראת המנה הפופולארית, אך דבר אחד בטוח – מדובר באחד מבני משפחת סטרוגנוב, שהחלה לפעול בתעשיית המלח ברוסיה בתחילת המאה ה-16. כמו כן לא ברור אם המתכון הומצא על ידי שף צרפתי שעבד באחוזת המשפחה או שמדובר בסך הכול בגרסה מודרנית של מנה רוסית מסורתית.

במשך ארבע מאות שנה לקחו בני המשפחה חלק פעיל בענפי תעשייה שונים, במסחר, במשפט ובממשל וסטרוגנוב הפכה לאחת המשפחות העשירות והמפורסמות ביותר ברוסיה. אך רבים מכירים אותה בעיקר הודות למנה הבשרית המענגת שמוכרת בכל רחבי העולם.

 תודה לך אנה פבלובה. צילום: שאטרסטוק

פבלובה – מאולמות הבלט לתפריטי הקינוחים

על אחד הקינוחים היותר פופולאריים במחוזותינו, לא באמת צריך להכביר במילים, שכן כולנו מכירים את המנה האחרונה שמורכבת לרוב ממרנג, רוטב פירות יער וקצפת. מה שרבים לא יודעים לעומת זאת, זה שסיפורו של הקינוח המפורסם מתחיל בכלל בשנות ה-80 של המאה ה-19, עם לידתה של אנה פבלובה. אנה נולדה בפרבר עני של סנט פטרסבורג ובגיל שמונה החליטה שהיא רוצה להיות רקדנית, לאחר שצפתה בהופעת בלט בתיאטרון מרינסקי (היפיפייה הנדמת ליתר דיוק).

קצת אחרי גיל 20 היא מונתה לפרימה בלרינה של הבלט הקיסרי והפכה לאחת מרקדניות הבלט המפורסמות ביותר בעולם. כשהייתה בת 30, הקימה להקת בלט משלה וסיירה איתה בכל רחבי העולם. לפי הביוגרף שלה, בזמן שהופיעה בניו זילנד ב-1926, יצר לכבודה שף מקומי את המנה המפורסמת, בהשראת חצאית הטוטו הלבנה שלה. לעומת זאת לפי גרסה אחרת, המנה הומצאה על ידי שף אוסטרלי בשנת 1935. לפי הגרסה של הניו-זילנדים, המנה המקורית כוללת את הפרי הלאומי של ניו זילנד (קיווי) ואילו לפי האוסטרלים, המנה המקורית כוללת פסיפלורה. ככול הנראה האמת מהווה את מנת חלקם של הניו-זילנדים אך בין כך ובין כך, אין ספק ולו הקל שבקלים על שם מי נקראת המנה הטעימה.

 איך תקראו לפסטה שלכם? פטוצ'יני אלפרדו. צילום: שאטרסטוק

פטוצ'יני אלפרדו – לא מה שחשבתם

פטוצ'יני אלפרדו היא מנה איטלקית שהומצאה ברומא על ידי השף האיטלקי Alfredo di Leilo בזמן שאשתו, אינס, הייתה בהיריון עם בנם הראשון, ארמנדו (שבא לעולם בפברואר 1908). במהלך ההיריון, אינס איבדה את התיאבון והחלה לאבד משקל. כדי לעודד אותה לאכול, הכין עבורה מנה מיוחדת עם כמות גדולה מהרגיל של חמאה. המנה החדשה כללה פסטת פטוצ'יני, חמאה ופרמז'ן ולאחר שנכנסה לתפריט הקבוע במסעדה של אלפרדו, הוחלט להפוך אותה להצגה של ממש: כאשר הסועדים היו מזמינים פטוצ'יני אלפרדו, השף היה יוצא החוצה מהמטבח ומרכיב את המנה מול עיני הלקוחות בתנועות גרנדיוזיות שהזכירו תנועות ניצוח.

אלפרדו נהג לערבל את הפטוצ'יני, למשוך אותם מהצלחת כלפי מעלה ולהחזיר אותם לצלחת מספר פעמים. השילוב בין פסטת החלמונים לפרמז'ן, למי הבישול של הפסטה ולחמאה, יצא מראה של רוטב שמנת. כפועל יוצא מכך, אלפרדו הפך לשם גנרי עבור רוטבי פסטה על בסיס שמנת, למרות שהמתכון המקורי לא כולל אפילו מ"ל בודד של שמנת. כפי שניתן להבין, פטוצ'יני אלפרדו גם לא כוללת פטריות וגם זאת בניגוד לאמונה הרווחת שרוטב אלפרדו הוא רוטב שמנת פטריות. למעשה באיטליה נהוג לשלב פטריות בעיקר ברטבים על בסיס שמן זית.

 מלכת המגשים הלוהטת. צילום: שאטרסטוק

פיצה מרגריטה – הקלאסית מכולן

לפי האמונה הרווחת, פיצאולו בשם Raffaele Esposito המציא את הפיצה המפורסמת בשנת 1889 לכבוד הביקור של מלכת איטליה בנאפולי ואיחוד איטליה שהתרחש 28 שנים קודם לכן. עדות לכך ניתן למצוא בצבעים של הפיצה, שכוללת רוטב עגבניות, גבינת מוצרלה ועלי בזיליקום טריים. יתכן מאוד שהביקור של מלכת איטליה (Margherita Maria Teresa Giovanna) תרם לעלייה בפופולאריות של מאכל העניים שהפך להצלחה בינלאומית. עם זאת, האמת היא שמתכונים לפיצה שכללה רוטב עגבניות, גבינת מוצרלה ועלי בזיליקום טריים, פורסמו כבר במאה ה-18.

במתכונים מוקדמים נכתב שיש לסדר את פרוסות המוצרלה הדקיקות ואת עלי הבזיליקום בצורת פרח. בשל כך ישנם חוקרים המאמינים כי זהו גם המקור לשמה של הפיצה שכן באיטלקית, "מרגריטה", הוא שם של פרח.

 יצירה אדומה ושמה קרפצ'יו. צילום: שאטרסטוק

קרפצ'יו – מנה שהיא יצירת אמנות

יש מנות שנקראות על שם העיר שבה הומצאו, אחרות נקראות על שם האדם שהמציא אותן וישנן גם מנות שנקראות על שם האדם שלכבודו הן נוצרו. קרפצ'יו היא מנה מיוחדת במינה משום שהיא נוצרה על ידי טבח בשם Giuseppe Cipriani, הבעלים של Harry’s Bar בוונציה, עבור הדוכסית Amalia Nani Mocenigo. הדוכסית נהגה לשבת באופן קבוע במסעדה המפורסמת, מקום הולדתו של הקוקטייל בליני. יום אחד בשנת 1950, היא עדכנה את בעל המקום כי מטעמי בריאות, הרופא שלה הנחה אותה להגדיל את צריכת הבשר הנא.

כדי לפנק את הלקוחה הקבועה, התקין ג'וזפה מנה חדשה ומסעירה, שכללה פרוסות דקיקות של בשר בקר שהונחו על פני הצלחת ונכבשו קלות באמצעות רוטב על בסיס שמן זית, מלח ולימון. המנה החדשה נקראה בכלל על שם צייר ונציאני מתקופת הרנסנס שנקרא Vittore Carpaccio.

החיבור בין הצייר למנה החדשה נוצר משום שקרפצ'יו נהג להשתמש בצבע אדום עז בציוריו והאדום העז של פרוסות הבקר, התכתב עם ציוריו של הצייר הוונציאני. נכון להיום קרפצ'יו הוא שם גנרי שיכול להתאים לכל מנה שמורכבת מפרוסות דקיקות של חומר גלם כלשהו, לרבות דגים וירקות. אך חשוב לציין שבמקור שם המנה התייחס אך ורק לפרוסות דקיקות של בשר אדום.