המסעדה הבאה - הטרגדיה של סוסון וקריסת האימפריה

הפולו אפ של מסעדת סוסון הוכיח ל'בוחשת בקדרה' כמה שרצון טוב, אמביציה וכריזמה לא תמיד משתלמים, במיוחד כשמדבור בניהול מסעדה מול שלושה 'ממנחסים', קאובוי וגרניט אחד. ולמה? כי אולי ליאור הוא קצת הסיפור של כולנו, הילד הנצחי שרוצה להוכיח להוריו, לאבא המעט מתיש שלו, לאשתו שלא מזמן ילדה ובעיקר לעצמו כמה שהוא ראוי, כמה שהוא שווה וכמה שהוא מסוגל. והפעם זה לא הצליח לו, זה קרס. כנפי הברביקיו צמחו ועפו להן הרחק למחוזות כל כך רחוקים מדיינר אמריקאי שזה כואב. ולמה? פשוט כי בכל אחד יש סוסון קטן שרק רוצה חיבוקי והצלחה.

סוסון לפני המשבר, צילום: נוי עינב

סוסון שובר קירות – תרתי משמע

סוסון מישיר מבטו לשטרית ומבטיח לו שהוא שובר קירות מה שכולנו יודעים שכבר לא יקרה אבל מחייכים מטוב לב ואומרים בלב ב...ט...ח; סוסון נפתח בפני שטרית ובפנינו ומספר על הילד שלו שנולד במשקל 2.675 וכמה שהוא בכה כמו ילדה קטנה והתמלא שמחה כי זה שלו, הבוחשת רומזת לך כאן ומרחוק שתתרגש כל עוד אתה יכול כי כשהם גדלים זה הופך מרגש לחרטה גדלה. שטרית מקשיב לסיפור כמו ילד שמצביע למורה ורק מחכה שהאחד יסיים לדבר ואז יגיע תורו, מגיע תורו והוא מביא את משפט המחץ – שבשביל להצליח במסעדנות צריך לשבור קירות (הבוחשת חשבה שזה משפט של שיפוצניקים. אבל ניחא). סוסון מספר כמה חשוב לו להרשים את אבא כי אבא מפחד שהוא ייכשל, והוא רוצה שאבא יאמין בו.

מעשה בשלושה עורבים רעים

הסרוויס מתחיל דווקא נחמד, סוסון הפך לנמרץ כמו סוס שקיבל פרסה משובצת סברובסקי, הראה לכולם את המנות שלו וחייך לעולם עד שהגיעו שלושת הממנחסים, יושבים בשחור כמו עורבים רעים ורק מנבאים את המנחוס שעומד לבוא כמו חמסין יולי אוגוסט. מושיק, רוסו ושטרית מתקילים אותו עם מספר מנות שמגיעות במרווח של שנים זו מזו ושטרית לוחש לשני עורביו 'ננסה לבדוק שאוכל מגיע פריך חם ומהר' כמו ילד שמארגן חרם על הסוסון הכי שווה באורווה ואם זה לא מספיק הוא גם מוסיף שמן למדורה ואומר לעורביו כמה שהפרעות הקשב וריכוז של סוסון חוגגים במטבח ושהוא חייב להתאפס על עצמו.

רוסו ממשיכה את החרם ואומרת שהוא חייב להיות מדויק ולא מבולגן, מושיק מתווסף לחינגה ואומר שכל המנות אמורות לצאת יחד. המנות יוצאות, העורבים יורדים עליו ועל ביצועיו בזמן ששטרית עסוק בלסחוט את השמן מהאוכל כמו 'מיצולוג' שמכין מיץ תפוזים בבסטה בגואה.

הצ'יפסר שיציל את אוקראינה

במשך כל הפרק המכאיב הזה המנות לא מפסיקות לחזור. עם ישראל הפך לפתע לאנין טעם וכל אחד מגלה כמה חמוץ, שרוף, לא משהו האוכל שהוא קיבל כאילו כל מסעדות הפח הקיימות כאן בארץ עומדות בסטנדרטים כאלה. וואלה, לא ידעתי שכל ישראלי הפך למבקר מסעדות בפוטנציה.  סוסון המסכן מתעצבן כי כואב לו לראות את כל מפעל חייו קורס אל מול עיניו, עיננו ועיני האבא המעיק, שטרית שואל מה קורה (שאלה מטופשת נוכח הפיאסקו שמולו )  וסוסון אומר שזה קשה מאוד ומנסה להציל עורו עם הצ'ארם שלו כשהוא יוצא לקהל ונאבק להראות כמה שהוא מתוק, וכן, אתה מתוק, אבל אנחנו כאן כדי לאכול אוכל טעים. הסרוויס הראשון מסתיים עם שיחת מפקד פקוד מול שטרית שמביא את התובנה של הפרק של מלחמת אוקראינה-רוסיה "כשאתה יוצא למלחמה אחד הדברים החשובים זה הצ'יפסר' וכאן רבותי אנו עדים לרגע היסטורי שעשוי לשנות את כל מהלך המלחמה ולהביא לאוקראינה את הניצחון. הבוחשת שולחת הלילה צ'יפסר למעונו של זלנסקי!

סוסון מנסה להציל את הכבוד האבוד, צילום: נוי עינב

קאובוי רצה אמריקה וקיבל יוק

גם הפעם כדרכו הקאובוי שלנו נכנס בליווי מוסיקת כינורות כאילו מינימום הוא בא לקרב יריות עם השריף של העיירה הסמוכה. מוריד כובעו ולוחץ לחיצת יד של קיבוצניקים עם הסוסון שלנו המסכן שעוד לא יודע כמה לחיצת היד הזו היא השקט שלפני הסערה.

כדרכו האו נותן לנו 60 שניות על יתרונותיו של דיינר אמריקאי ומקבל 60 שניות של מנחוס מהדיינר שלפני דקה סיפר על נפלאותיו. הגלייז של הכנפיים מתוק מדי, הן עשויות מדי, המנות קטנות ולא מושחתות ויונתן אף מתקיל אותו עם הביס ברביות הקטן הזה זו הייתה כוונת המשורר וסוסון נראה כמו ילד שנתפס גונב למורה מסטיק בזוקה מהתיק וכמעט בוכה כי הוא לא מבין מה הקאובוי רוצה ממנו. סוסון מודה שלא הצליח לספר את הסיפור שלו דרך האוכל ויונתן מסכם את חווית האכילה שלו כשחוויה קולינרית שנשארה בקיבוץ ובכך מעליב את כלל השפים של חדרי האוכל בקיבוצים שכנראה ישלחו לו מעטפת נפץ עמוסה בנפיחותיה של שפרה הפרה שאמונה על מנת הקוטג' של חדר האוכל שרושפלד ביזה.

גרניט וסוסון סיפור אהבה

הפרק הזה יצא מגרניט משהו אחר, רגש ואמפתיה אמיתיים כלפי סוסון – אולי מתך הזדהות עם הדמות ואולי בגלל הטריקו הכחולה שהולמת אותו (סוף סוף) וככל הנראה השתלטה על מוחו במקום חליפות הבר מצווה. גרניט תומך בו כל הפרק ומנסה לעודד את רוחו השבורה של סוסון שאומר שקשה לו להישבר ולבכות כי הוא סוס בועט. סוסון מת שגרניט יתגאה בו אך לצערו גרניט עד למנות חוזרות של לחם יבש וגבינה קרה ואומר לו כמה שהוא חייב לטעום הכל וכמה שאסור לו לקפוא במקום.

לקראת אמצע הסרוויס השני גרניט כבר מבין את הסיטואציה ואומר לסוסון שזה כבר לא יקרה 'לפעמים לוקחים משימות ולא מצליחים לעשות אותן'. מסר דיי מבאס לחיים אבל מה לעשות שזה נכון ומצליח לתת את מכת המחץ הסופית לביטחון העצמי של סוסון שמודה שאולי זה גדול עליו, גרניט מסיים במחמאה וחיזוק כמו פוליטיקאי/פסיכולוג מיומן ואומר לו שהוא טבח נפלא אבל כנראה שזו לא הדרך שלו בחיים ושכעת הוא סוגר לו את המסעדה – שזה בעצם כמו להגיד לו DON’T CALL US WE CALL YOU רק בעברית.

גרניט המאוכזב וסוסון החסר אונים, צילום: נוי עינב

בשורה התחתונה,  רגע לפני שהאור כבה סוסון אומר לכולנו 'חברים אני הייתי סוסון' ומחבק אותם וכמה מזל שיש סוסונים כאלה בעולם שמראים לנו כמה בכל זאת שווה להיות אופטימי, חייכן ולנסות ולשבור את תקרת הזכוכית של עצמנו, גם אם זה לא תמיד מצליח.

בטוחה שסוסון עוד יצליח בדרך הנכונה לו, נטולת ממנחסים למיניהם ועמוסת הכנפיים המתאימות לסוסון הבועט שהוא.