חדש ברסט: ליאור נויפלד אוכל ת'ראש - ביקורת עסיסית

במסגרת מדור ביקורות המסעדות של רסט, ליאור נויפלד יוצא בטור ביקורת חדש, והפעם ב"יאשקה". לחצו כאן למסעדות נוספות בתל אביב. 

"טחינה, פטרוזיליה, בצל". זה מה שתכננתי ללמד את הבן שלי. כל מי שיש לו ילדים יודע, שהדור הזה גדל להיות פי 10 יותר חכם מאתנו, ואת מה שהוא לא יודע, הוא פשוט בודק בגוגל. בתור ילד, אם לא ידעתי משהו, או שחיפשתי בבריטניקה לנוער, או ששאלתי את ההורים שלי, או שפשוט לא ידעתי. אלה האופציות, בזה זה נגמר. הילד לעומת זאת, מגיע אלי עם תשובות, לא עם שאלות. אני כבר מזמן במצב שאני לומד ממנו, לא פחות מאשר הוא ממני, וזה כיף שאין יותר מדי ״איך״, "מתי" ו-"למה".

זוללים שווארמה בכיף. מתוך אלבום פרטי

כל זאת, עד השווארמה. בשווארמה יש לי חוקים שנכתבו בדם, יזע וטחינה, השתכללו לכדי שלמות של המנה הטובה בעולם, ונכון שאין פה סוד גדול, אבל עדיין, חיכיתי לרגע שבו אוריש את המלצת ההגשה של איך באמת צריך להרכיב מנה - פיתה (לא לאפה, חלילה, מי שרוצה בצק מיותר שיאכל עוגה), עגל (לא הודו, בחייאת, באנו לאכול שווארמה או שבאנו לנחם רעבים?), טחינה, פטרוזיליה ובצל. קרנבל! סלטים נוספים זה רק בצד, ברור שיש חמוצים ליד, אבל הבסיס הוא פיתה, עגל, טחינה, פטרוזיליה בצל, ועפים לחלל. קל. לא סומך על גוגל, שעוד עלול להמליץ לילד לשים בפיתה איזה צ׳יפס רחמנא ליצלן, כרוב עצוב או לא עלינו -  איזו עגבנייה. הלו, מה נהיה, זו מנה שווארמה או סלטיה? אז לקחתי את הילד ליאשקה, מוסד מכובד שיודע לסגור יופי של פינה ומקום טוב ללמוד לאכול, וגיליתי שגם בנושא הזה אני בפיגור, ובגדול. וכך הלך החידון הקטן שערכתי לבני יקירי:

- עידו, עגל או הודו?

- ברור שעגל. למה מה אני נראה לך?

- יפה. פיתה או…

- פיתה

- ומה בפנים?

- כלום

- בוא נתחיל עם טחינה ו…

- כלום. רק שווארמה. אני רוצה להרגיש בשר

בחיוך ניצחון של אב גאה - שבנו מביא רק מאיות, ישבנו לאכול. ובזמן שלאבא (שהחזיק מעצמו נסיך של שווארמה עד לפני שנייה) יש כל מיני ירקות שורש ועלים ירוקים בפיתה שלו, לבן שלו יש פיתה מפוצצת בבשר, רק בשר, וכלום חוץ מבשר! גם המוכר התלהב מהילד שהפגין רצינות, אז הפיתה מכילה בשר בכמות שלא מביישת מקרר של קצבייה קטנה. הוא פירק אותה, כמובן, בלי לגעת בצ׳יפס ליד ובלי שטויות. שווארמה, כמו ששווארמה צריכה להיות.

***

מסקנות:

1. יאשקה סובלת מביקורות מעורבות, אבל הגיע הזמן להגיד את האמת - זו אחלה שווארמה. לא שיא קולנרי-שווארמאי, כמו "אמיל" בחיפה או "כתר המזרח" בימיה הטובים, אבל שווארמה שהייתי מוכן לאכול בכל יום, ומה שכיף ברשת, זה שאתה יכול להסתובב בכל מיני מקומות ולהיות רגוע, כשיש לך שווארמה ברמה גבוהה בסביבה. הבשר עסיסי בדיוק במידה, הסלטים ליד טובים. אני והילד כבר סיכמנו שחוזרים. אז נכון, "יאשקה" נשמע יותר כמו מקום בוילנה שמפורסם בזכות שטרודל אגסים, אבל היי, אפשר להצליח עם כל שם. עובדה, יש חברת זכוכיות שנקראת "שבירו", סתם בשביל הדוגמה.
2. הילד שלי יותר טוב ממני. אני שמח ממש. לצד בטן מפוצצת מהאוכל, הריאות שלי התמלאו בגאווה. ובכל זאת, דבר אחד הצלחתי ללמד: את הסוף של הפיתה - 3 הביסים האחרונים, הוא לא בלס. הסברתי לו שהוא טועה, שאלה הביסים הטובים ביותר. הפיתה ספוגה בטעמי הבשר, הזווית שלה היא כמו הרמה להנחתה ישירות לפה ו… לא הספקתי לסיים והוא השתכנע, אכל, הנהן ואמר ״נכון. זה מושלם״! ברוך השם, יש לי עוד מה ללמד בעולם.

יאשקה. דיזינגוף, תל אביב. 03-505-7632