ליאור נויפלד אוכל ת'ראש: הקרואסון המושלם מהגולן

"כמה רחוק אני מוכן לנסוע בשביל קרואסון מושלם?", שאלתי את עצמי כשהחניתי את הרכב מחוץ למאפיית מטרלו, אי שם בעין זיוון, ממש מול עין מצב וצמוד לעין- לי חיים. "רחוק מאוד אבא, בפריז - הלכת קילומטרים על גבי קילומטרים ברגל ועמדת תחת כל תור רענן, רק בגלל שאורטל 'שקר כלשהו' שמעולם לא פגשת, כתבה בפייסבוק שהבאגט שם מושלם. אז לנסוע לרמת הגולן? קטן עליך", עניתי לעצמי.

השעה היא שמונה חמישים ופאקינג חמש בבוקר. אמרו לי לבוא מוקדם, כי אחרי זה יש תור עד אין סיכוי להיכנס. חסר להם שזה לא עומד בהייפ ה"מאפייה הטובה בישראל"! מילא לסבול מ-FOMO – Fear Of Missing Out, אבל הפחד הגדול ביותר שלי כישראלי הוא FOLF – Fear Of Latzet Frayer.

"אלוהים, תעשה שזה יהיה אלוהי, בוא. אם לא אתה יכול - אז מי?" סיימתי את שיחתי עם עצמי ועם אופה עולם, ייתכן ובקול רם, כי קיבלתי מבטים מאנשים, שכבר הגיעו לפניי וחיכו להיכנס. אני כאן, עם אפס רעב, מאה ציפיות, אפס קלאס ואלף מאמץ, עומד ובוהה בתפריט. נכנסתי, ופתאום חוויתי מספר הארות:

קרואסון עושים באהבה או שלא עושים בכלל

איך שנכנסתי, הדבר הראשון שקלטתי הוא שכולם מחייכים. כולם! אבל לא חיוך כזה של "האו קן איי הלפ יו סייר?" בסגנון אמריקאי פינת איקאה, אלא יותר חיוך בסגנון של "אנחנו מכינים פה קרואסונים שיגרמו לך להעריץ אותנו, בן תמותה חביב שאתה. מיד תגלה, שלום לך". הם נראו כל כך מאושרים, כך שכל מה שהם הציעו לי - לקחתי. כמו שאמרה הזקנה מהשולחן ליד הארי כשהוא פגש את סאלי - "איי וואנט וואט שיז האבינג"!

קרואסון מלא באהבה. צילום: ליאור נויפלד

קרואסון הוא הכריך המושלם

לא פיתה, לא לחם, לא באגט. מהיום, שימו לי רק דברים בתוך קרואסון. לא בדקתי, אבל אני מהמר שלואי ה-14 לא אכל בחייו שום דבר שלא הוגש לו בתוך קרואסון. ומה הם לא שמים פה בתוך הקרואסון... שיהיו בריאים - מקושקשת פרמג'נו, מוצרלה ארטישוק, קממבר צרובה עם ריבת בצל, טרטר טונה אדומה, אבוקדו וביצה עין. דברים שהבליסה יפה להם. הקרואסון של מטרלו הוא מארח מושלם של כל גן העדן הזה – קצת מתוק, קצת נימוח, קצת אוורירי, המון נוכחות. נתתי ביס מכמה אופציות וזה טעים למות!

קרואסון יכול לשמש כמנה עיקרית

כן כן, לפחות במטרלו. אחרי הקרואסונים, הזמנו טארט קרם שקדים עם אוכמניות ופיסטוק, קרואסון זברה שוקולד חלב-טונקה (או משהו כזה. כבר הלכתי לאיבוד עם המרכיבים בשלב הזה) והילדים לקחו פטיסייר שוקולד לבן מקורמל. אני חושב שהפסקה הזו מכילה את המילים היפות ביותר ששמעתי אי פעם בעברית.

מנה עיקרית מושלמת. צילום: ליאור נויפלד

קרואסון זה רק טרי, אחרת אין טעם

המקום הזה פתוח מתשע בבוקר ועד אחת. כמו חומוסיות שמכבדות על עצמן ואת ניגובן, אי אפשר לבוא לפה בשש בערב ולמצוא קרואסון עצוב, שלא לומר אובדני - קרואסון שאיבד את קרואסוניותו ורק בא לו שמישהו יזרוק אותו כבר לפח ויגאל אותו מעליבותו. לא ולא! לקרואסון צריך להיות טעם של "הוכן לפני שנייה", ולוק כמו של ג'ורג' קלוני במיטב שנותיו. אני סיימתי עם קרואסונים שהם לא מכאן ועכשיו.

אומרים קרואסון, ולא קוראסון

"קוראסון" זה משהו שאתה מוצא באמפם בשתיים וחצי בלילה. האגדה מספרת שאם אתה נכנס למטרלו ואומר "אהלן, תעשי לי שתיים קוראסון לקחת" בעל הבית יוצא עם מצלמת פולורואיד, מצלם אותך, מבקש ממך בנעימות תקיפה לעזוב את המקום, ואז תולה את התמונה שלך על "קיר הבושה", לצד עוד אנשים שאסור למכור להם קרואסונים בשנה הקרובה. כמובן שזו אגדה שאני המצאתי, כי כולם שם חמודים בקטע מפחיד, וחבל.

לסיכום - אם אתם מטיילים באזור רמת הגולן, אל תעזו לפספס. ואם אתם לא באזור, תשקלו גיחה, רק טעים ייצא לכם מזה!