נויפלד אוכל ת'ראש: לונדון פינת לה אסקווינה

המקומות מפוצצים, גברים עם עניבות, נשים עם חליפות עסקים. כולם יצאו מהמשרד בדוך לפאב. בירה, פיש אנד צ'יפס אנד לאב. חבר שגר בלונדון הסביר לי את הרציונל – "אם אתה מגיע הביתה, זה נגמר, כי בשביל לצאת, אתה כבר צריך לצאת מהבית, ולצאת מהבית, זאת משימה. אבל אם אתה הולך מהעבודה לפאב, ומהפאב הביתה, בעצם לא יצאת". וואלה, לא סתם הם בנו אימפריה, הבריטים האלה.

 "בתל אביב, תתנהג כמו לונדוני"

אז סיימתי לעבוד בסביבות 18:30 ונסעתי עם חבר לשוק הכרמל לאכול טאקו ב"לה אסקווינה" (פירוש השם: "פינה" במקסיקנית, גם כי זה בפינת רחובות יום טוב/חבשוש, וגם כי טאקו הוא מאכל שסוגר פינה - סיבה מאוד הגיונית שאני המצאתי הרגע) ולהוריד איזו מרגריטה או שתיים לפני שהיום נגמר. מקום פתוח, 14 מקומות, פלוס מינוס, על הבר. שולחנות לא ראיתי, ועוד דבר שבקושי ראיתי זה אנשים. "איפה כולם", שאלתי. "באים בדרך כלל אחרי שמונה", ענה כפיר קורנר, בעל הבית - שחדי האבחנה ישימו לב שגם לו בעצם קוראים "פינה". בלונדון זה לא היה קורה. טעות בחינוך, רבותי! 18:45, השמש שוקעת על השוק, הזמן הכי יפה של היום. במקום לבלות אותו בפקקים, מבלים אותו בטעים.

צילום: ליאור נויפלד

מה אוכלים ב19:00 בערב?

קל - מה שיש. כי בגדול, יש במקום רק מנה אחת – טאקו. אופציה בשרית ואופציה טבעונית. הלכתי על הטאקו הבשרי, "סואדרו", עם נתחי פלאדה בבישול איטי, צ'יפוטלה, עגבניות, בצל, כוסברה, חריף, טורטיית חיטה בעבודת יד. לוקחים לימון, סוחטים על הכל, מקפלים, נותנים ביס, מורידים את הכל עם שלוק של מרגריטה קפואה-מתוקה-מלוחה, והופ – שוכחים את כל יום העבודה, את המשימות, הפגישות והזומים; את ה"אני צריכה את זה לאתמול", את ה"למה לא פותחים עוד קופה???" ואת ה"שמעת חדשות?"... אל תדאגו, גם אם לא תראו "תוכנית חיסכון", עדיין יהיה יקר פה פצצות.

פאב זה קיצור של "פאבליק האוס"

הבית של הציבור. בדקתי! באנגליה יש כ- 60,000 פאבים, שזה בעצם פאב אחד לכל 916 איש בממוצע. לכל איש יש שם ויש פאב. זה אומר, שגם אם כל האנשים הבוגרים יצאו ביחד בו זמנית, עדיין יהיה לכולם מקום בפאב. בינתיים בשוק הכרמל, 20:00, באמת שמתחיל להתמלא. שתי בנות שקוראים להן אילנה - מתיישבות במקרה במקום, וקורנר שם להן את "אילנה" של אביב גפן. שלושה חיילים מגיעים לאכול ומקבלים מאיתנו נאום למה דרגת סמל ראשון זו הדרגה הכי שווה בצבא; זוג שיושב לידנו, הופך להיות החברים הטובים שלנו לכמה דקות. ציבור, בטח אחרי מרגריטה, יכול להיות דבר נחמד. אז הזמנו עוד סיבוב של טאקו, כי לטאקו הזה יש טעם של "תזמין תזמין עוד טאקו", ועוד סיבוב של מרגריטה. 20:30, החדשות בערוץ 12 עוד לא הגיעו לאמצע שלהן, אבל אצלנו התחזית להמשך הערב היא: תענוג גדול מאוד.

"השיחה היא מזונה של הנשמה"

זה פתגם מקסיקני שמצאתי בוויקיפדיה. הנה עוד אחד – "אם שכנך מגלח את זקנו, עשה כך גם אתה". אז בואו נהיה קצת יותר בריטים, חברים; סוף יום עבודה? תזרימו חבר או חברה לאיזה טאקו ובירה או מרגריטה, תדברו קצת, תאכלו קצת, תשתו קצת, תחיו לפני שאתם חוזרים הביתה. גם פעם בשבוע תעשה את העבודה. ואם אתם באזור שוק הכרמל, תקפצו לפינה הזאת של קורנר - יש לו שם אחלה מרגריטה, טאקו שעשוי בול במידה ואווירה ים תיכונית, בואכה שוק כרמלית ישראלית אמיתית. וכן, אם תגיעו מוקדם, תוכלו להרגיש קצת בריטים לאיזו שעה. מה רע?