משחקי השף: על מקועקעים ועלעלים

השבוע שם הריאליטי "משחקי השף" הצדיק את עצמו כשהשופטים שיחקו עם פינצטה בתחרות מטופשת מעצם הגדרתה, המתמודדים שיחקו עם עלים שאנשים כמוני לא יודעים על קיומם ורז המשיך להתקלף כמו משחק לגו שנשפך מהקופסא! הבוחשת בקדירה מפרשנת לכם כבל שבוע את מה שארע כאן עם התחרויות, האגו והסיפורים המרגשים ואולי המוגזמים שיש וגם את סיפורי גרניט שמספר כמה היה רוצה להיות ראש מחלקת חלב בסופר ושחקן – לתשומת לבם של המלהקים הצופים בתוכנית. חג שמייח עם המון כבוד לשיפונט ולעופות ההולנדים ומי שלא מבין את ההדחקות שישים פעמיו לפרקי השבוע כצפייה חובה בסוכה.

על חתיכי מקועקע וכובע במתנה

אחת הפריזורות המרתקות יותר שפגשנו ב'משחקי השף' הוא המתמודד יונתן שרון, חצי הודי חצי אנגלי, עמוס קעקועים משובחים וכובע מגניב שהבוחשת העבירה ביג טיים עוד לפני שהוא העלה סירים במחשבתו. יונתן הכין סמוסה ממולאת בכוסברה ואמר כמה שהוא אוהב בישול וכמה שהוא מחוץ לטייפ קאסט של החיים – היה בחו"ל כמה שנים, התאהב, התחתן, התגרש וכיום הוא מעביר סדנאות בישול ואומר כמה שזה מהמם למרות שכולנו יודעים שזה לא באמת מהמם אותו התפקיד הזה וגם לא אותנו וכמה שהוא היה רוצה לרקד במחוזות הסרוויס. גרניט מחמיא מאוד לכיסון הסמוסה ומנסה לשכנע את שטרית ש'יסתמס', יונתן החמודון מנסה לדבר פרקטית על המנה בשעה שמושיק מתעקש שייספר על עצמו כדי לזכות בכמה דקות רייטינג וג'וס אז הוא נאלץ לספר על עצמו את סיפור הגירושין ושנאלץ לעבוד בסופר כדי להרוויח כסף וכל השופטים מהנהנים בהבנה ובסופו של דבר הוא עובר (הבוחשת מודה להם מקרב לב) ומושיק רודף אחריו ומתנצל על שלא נתן סכין ומחזיר לו את הכובע שקיבל ממנו בפריים טיים. האם מושיק התחנף כי: 1. הוא רצה את הכובע כדי להפוך למגניב במסגרת השדרוג הוויזואלי שלו 2. הוא רוצה אותו בנבחרת 3. מושיק מפחד שהמקועקע מחכה לו בסיבוב עם חבורת אופנוענים.

יונתן שרון. צילום מסך מתוך "רשת 13"

המקצוע החדש של גרניט והבצל המתקלף

על הדרך ולצד זכייתו של הכובען המטורף המתמודד יונתן שרון ומעברו להמשך התוכנית, אסף גרניט 'משחק אותה' עממי ואומר שהחלום שלו זה להיות ראש מחלקת חלביה בסופר וכמה שכולנו יודעים שזה בולשיט ושגרניט אינו אוהב עבודות שהן מחוץ לתשומת הלב למעט אולי גרגורי ממחלקת הבשר בסופר שהיה נותן לו כיף בבוקר. רז רהב למד מגרניט להשחיל את הישגיו תך כדי דיבור למען יראו ויעשו 'וואו' ומספר שהוא פתח מסעדה בגיל 24 ובגיל 26, בגיל  29 פתח מאפייה ולקראת 30 התיישב בארץ והקדיש זמנו למשפחה- הבוחשת הייתה בדרום אמריקה בגיל 24, בגיל 26 הייתה ארכיאולוגית ולקראת 30 הייתה בנו זילנד ובזכות רז מרגישה כעת שחייה חלפו כמו שיפונט אחד גדול.

עלילות המנה הרוחניקית והעלים המקפצים

רוני מינינברג, מעידה על עצמה שהיא אוהבת לאתגר את החך ואת האנשים עם מטבח עונתי המתבסס על מה שיש סביב, בריא ומקורי והבוחשת חייבת להודות שככל שרוני התקדמה עם הבריאות ככה היא התקדמה באכילת פיצה הכי לא עונתית ומלאת גבינה נוטפת. לרוני יש עסק בשם 'כף עץ' והיא ילדת טבע כהלכתו אוהבת יערות, לחיות כמו ציידים-לקטים, למדה בישול של לקטים, קשורה ליער ולקטים ובקיצור הבנתם את הקונספט. חבר השופטים עפו על המנה ואמרו כמה היו רוצים מנה כזו בתפריט כי זה מטבח צעיר וחכם, הבוחשת כבר מרגישה את העלה נתקע לה בגרון, ובקיצור למעט מושיק שהפך העונה לקשוח מתמיד וממעט להעביר (אולי בגלל שהוא למוד הפסדים?) ותמר שמבינה שבלי פחמימות אין אוכל, רוני עוברת עם שלל מחמאות וזאת למרות שהייתה לנו כאן גבינה משקדים וכרוב...נשמע יאמי ללא ספק.

משחקי הפינצטה

אחד הדברים שמאפיינים את חבר השופטים, למעט תמר יש לומר, זה המון אגו. וכך קרה שגרניט החליט לייצר קונספט חדש בשם 'משחקי הפינצטה' בו המתמודדים צרכים לקשט קלטית עם גבינה בעלעלים. בהזנקה היו מושיק, רז ושטרית, מושיק פרש אחרי שהרגיש את הטמטום של העסק ואבד סבלנות ובצדק, רז היה סבלני ומסודר כמו שערות ראשו ושטרית היה מדויק כמו מנותיו וניצח בתחרות.

והבוחשת שואלת שאלה חשובה, האם לא עדיף לוותר על דקות פריים טיים מיותרות שכאלה ולצמצם פרקים במקום למרוח אותנו עם אינסוף פרקים של אודישנים?

בהמשך למצב רוח ההיתולי של השופטים הגיע המתמודד המקועקע איתי אייל, שהשופטים הפכו ליגאל שילון ועבדו עליו. איתי התמחה בבלו היל ואף קיבל הצעת עבודה במקום הנחשב הזה כשעל הדרך גרניט מעביר לנו שיעור בהיסטוריה של בלו היל ומרגש את הקורדון בלו שבליבנו. איתי מספר שצפה בבישול מגיל צעיר וזה הדבר שהו הכי התחבר אליו ועשה לו טוב והוא מכין לשופטים קאצ'ו א פפה של קרישה וקישואים בחמאה במקום פסטה. השופטים עפים על המנה עד שגרניט החליט לעבוד על המתוקי וכולם משתפים אתו פעולה ומראים לו קלוש נטול סכין ברת משחק של ניסן נתיב שנה ג' ומתוקי כמעט מתעלף ומאבד קעקועיו. בסופו של דבר איתי קיבל 6 סכינים והתקף לב קל.

על השמנה, פחמימות וקוד גנטי

לואי חלבי, דרוזי שעובד כשף תפעולי הוא אחד המתמודדים הכי מסקרנים שהיו כאן.

הוא מכין שישברק מסורתי מספר כמה שהוא מחובר לבצק ועל החלום שלו להיות שף ולבשל כשכבר מגיל 14 הוא עשה בצקים ו'שיחק' עם הטבון. לואי גם מספר לשופטים שמעולם לא למד בישול באקדמיה אלא דרך הרגליים והפה, משך שנה שלמה אכל במסעדות שונות, השמין והכל כדי לדעת הכל על בישול. מכל המנה המפוארת הזו שטרית מחמיא לו שהוא יודע לבשל נהדר בגלל השיפונט של הנענע (נו..ברור, תמיד טענתי שהחיים זה שיפונט) גרניט מדבר על פחמימות משמינות ונזכר בעברו ותומר אומר שלהיות אדם שמן זה טוב כי הרי אין חיים בלי פחממות.

לואי חלבי. צילום מסך מתוך "רשת 13"

רז מפרגן ללואי ומספר לנו שגם הוא כמוהו לא למד בישול רשמי כי הוא אוטודידקט שברח לחו"ל כדי לטעום ולאכול בכמה שיותר מסעדות ואכל בכל מסעדה בערך על הפלנטה והוא אף חושף בפנינו שמציקים לו על כך שלא למד. אין ספק שככל שרז מתקלף ככה הבוחשת אוהבת אותו יותר כמו ביס עם ארכיטקטורה נכונה. לואי מקבל 6 סכינים והבוחשת ממשיכה ללעוס את פחמימות הפיצה בהשראתך יא לואי!

שורה תחתונה – אין ספק שבזכות 'משחקי השף' אנחנו נחשפים לאנשים מדהימים ומעניינים שלא היינו זוכים לפגוש ולהכיר עם מנות וסיפורים מעניינים ומעשירים. השופטים החדשים מתחילים להרגיש בבית ולחשוף את "המישלנים" שלהם, לספר על עברם בשעה שהשופטים הוותיקים משתמשים בפלטפורמה ככלי שיווקי לעצמם ולמסעדותיהם ובעצם למה לא?  איזה מסעדן לא היה מת למכור כליה כדי לקבל פריים טיים על עצמו וחלומו להיות חלבן? תמשיכו לחלום בגדול ולעוף על הפחמימות שבחייכם וחג שמייח!