לכבוד פורים: חידון ריאליטי של הבוחשת בקדרה!

הוא ניגש אלי לבוש בבגדי נסיך טיבטי עם שפם של יק מההרים, ואמר לי שאני דומה שתי טיפות מים לפולנטה שלו! נמסתי כמו חמאה על מקושקשת, ואז השבתי שהוא מוכר לי. הוא סיפר שיש לו רשת מסעדות מצליחה ושהוא בכלל הצלחה ושהשורש צ.ל.ח דבק בו כמו מירי בוהדנה לבבו קובו. מי אני ומה שמי? מנחשים? 

תשובה שהיא בעצם רמז? תגלו בהמשך. צילום מסך "קשת 12"

"משלוח מנות מנצחות" – ריאליטי פורימי של הבוחשת

אז בגלל שאני 'הבוחשת בקדרה' התגעגעתי אליכם (ואתם אלי) כי כרגע אין איזו תוכנית ריאליטי-בישול שמאתגרת אותי לזלול פיצות דלוחות, שניצל קפוא עם אחיו התאום השניצל המופשר, או סתם ערימת במבה "פרפר" ששמרתי מתחילת המילניום, וללרלר יחד איתכם על עלילות השופטי והמתמודדים. החלטתי לעשות קאמבק לכבוד חג הפורים עם חידון ריאליטי פורימי - 'משלוח המנות המנצחות', החידון בוחן את רמת ההיכרות שלכם עם שופטי תוכניות הבישול לסוגיהן, ואיך זה יעבוד? 

לפי שלושה עקרונות:

הראשון - בחירת השפים - בחרתי מספר שפים אהובים מתוכניות הבישול השונות שכיכבו השנה על המסך – כל שף והמונולוג ההזייתי שלו.

השני - משלוח מנצח - התאמתי לכל שף את משלוח המנות המנצח עבורו ממסעדה ההולמת את טעמו, משלוח כזה שהוא היה מת לקבל בפורים ובכלל...

השלישי - מי במשלוח? אתם צריכים לנחש מיהו השף הדובר, כל המנחש נכונה יגריל משט זוגי עם השף במי הירקון, לצלילי הגבעטרון ביחד עם שיפודי מדליון.

"'יא וולי', אני מת לקבל משלוח מנות של נשמה מאנימאר המדהימה"

תמיד על הקצה, תמיד מחכה לצלחות ותמיד מקבל יוק! אני נראה בול כמו האח האובד של אריאל זילבר, נמצא כבר שנים בתחום, שנים שאני מכיר את כל הטעמים וחולה על מנות עם עלעלים ופרחים שנראים כמו סלסלות של כיפה אדומה. פיוטי, ציורי, צבעוני וכמה שיותר קרוב לטבע עם כמה שיותר חלמונים שעושים גוגל מוגל בפיגורה וחור גדול בכיס. בדיוק עכשיו עפתי על מתחם חדש עם מחירים מטורפים ומנות טעימות בטירוף. כל מנה היא בנקר קולינרי שעושה 'יא וולי' בנשמה ומנחוס בארנק עם נגיעות של מלח וטיפה לימון וברקע צלילים של מטאליקה מגיטרת הבס שלי (אני בסיסט אש) שבזמן ההפסקה זורקת 'יא וולי' בנונשלנט של להקת רוק מאשדוד.

מה במשלוח? אני מת, מת, מת... על אנימאר של השף הילל תווקולי עם האוכל התיכוני הבלתי נשכח שלו. בראשונות טורף כדורי לאבנה מחלבת ג'ת עם שרי מוחמץ וזעתר ירושלמי, צ'ירשי דלעת עם יוגורט כבשים, תמנון ושרימפס צרובים עם סלסה ורדה, קונפי במרווה, שרי ובזיליקום, שקדי עגל בגריל עם תבשיל חיטת "נורסי" מעושן ופילה בקר עם ארטישוק ירושלמי.

צילום: אנימאר

אנימאר. הירקון 87, תל אביב, 053-7105625

"יא... איך שזה טעים לי! אוכל ביתי, מנומק ולא מתחנף כמו באבא יאגה"

'את אישה יפה, חזקה, מתקלטת בין קריירה לילדים ואני מתה על זה! אני מתה על התעוזה שלך, על החוצפה שלך! על האומץ שלך על החולצה שלך שקנית במותג יוקרתי'... 'ו... מממממממממ... וואו, זה אחד הביסים הכי טעימים שיש, זה סקסי, זה מטריף, זה כובש זה הורס... מממממממ'. וכמה שאני מתה שהצילומים יגמרו כבר כי יש לי עוד לשטוף כלים עם אהרוני ולעשות לו קיצי בשפם, לטוס לשוק האיכרים שכבר מזמן לא עובדים בו איכרים אלא מקסימום דקדנטיים תל אביבים שחושבים שאם הם יאכלו לפת אורגנית שלא עברה התעללות אז הם יעשו קומבייה עם עצמם ועם הייקום באשר הוא. ולסיום סיומת, רגע לפני שאני עפה להוציא את המשפחתית שבי אני קופצת לאמא לאכול בגט עם סלמון כדי להרגיש ולהדגיש כמה שאני צרפתייה במהות, בנראות, בנימוסים, בגינונים ובעיקר בעלעלים, חולה על חובזות שבאות אליך וחוגגות איתך סילבסטר.

מה במשלוח? מאחר ואני מכורה לבורשט אז כמובן את מרק הבורשט המסורתי של המקום על בסיס עגבניות, סלק, כרוב וקוביות בקר רכות שמוגש בליווי לחם כפרי ושמנת חמוצה. ורניקס ביתי עם דובדבנים, גרבלס וקוקטייל פירות ים ולקינוח עוגת חלב ציפורים (כדי שלא תגידו חלילה שאני לא אירופה בנשמה), קינוח עדין היישר מהמטבח של מזרח אירופה עם קרם חלב ווניל בציפוי שוקולד.

צילום: באבא יאגה

באבא יאגה. הירקון 12, תל אביב, 053-9444039

"ממליגה או בשמה הפלצני פולנטה, כי אין על משלוח מנות מטרנסילבניה"

אין מה לעשות ותמותו כולכם מקנאה, אני ברנש מסוקס, חתיך פאשניסט עם לו"ז מבאס  - כל הזמן בטיסות מחלקה ראשונה, מלונות מחלקה ראשונה, חתיכות מחלקה ראשונה, חייב לפצות את עצמו עם משלוח מנות שווה במיוחד. במקרה שלי, הכל התחיל במלון פלוני כשיצאתי לשוטט ברחובות בדרך למישלן הבאה שלי, היא הייתה מסכנה כשפגשתי אותה בפעם הראשונה. חיוורת עם הפרעות קשב והתנהגות, אחת כזו שמשתוללת ברחוב עם חתולים ורבה עם השכנים שצועקים לה לשתוק. אימצתי אותה אלי כי אני תמיד מאמץ אנשים אלי ושדרגתי לה את הצורה, מצהובה לברבורה לבנה, מדלוחה לעמוסת חמאה מ'ממליגה' לפולנטה - מנה עם אותו שם אבל הרבה יותר הכנסות. מאז יש לי עשרות מסעדות מצליחות, עשרות קבוצות חברים שפתוחים איתי את המסעדות המצליחות ובקיצור, אני תותח רגיש – יורה הרבה אבל בפנים רך כמו חלקום.

מה במשלוח? לניגוב ראשוני שווה לארוז ממרח שעועית ואיקרה, ממליגת גבינה הורסת, קוסטיצה מעושנת ונתח אנטרקוט כמה שיותר משובח כמובן וברמת צלייה מדויקת, בקינוח פאפאנש שזה כופתאות גבינה מעולות שסוגרות יפה את הארוחה המנצחת (גם אני מנצח!).

מסעדת טרנסילבניה. מעלות תרשיחא, 053-9443452

"מי תלה פה פיתה ומי חרז חרוז ומי שחה עם תפוז? דלידה מנגנת לי בפיתה"

הטונה כאילו שוחה בזרם של עצמה עם רזולוציה מטורפת של אינרציה חיובית, השום מקבל כבוד של בעל הבית שחזר בדיוק מטיול בקובה והביא עמו סיגרים מדויקים לכל החברים והעגבנייה... הו... העגבנייה. דוגמנית הבית האדמדמה שמקבלת את הבכורה הראויה לה בתוך שעטנז שלם של מילים וליריקה בלתי פוסקת - שאינה מובנת לאדם למעט בן זוגה העגבן השרמנטי, שמתמזגת עם אסקפיזם קולינרי השמור ליפהפיות כמוה, מרלין מונרו של הסלט, יונית לוי של החדשות, נועה קירל של הזמרות, כזו את עגבנייה מושלמת בעולמנו כמו קופסאות שימורים של עסיס. ואתה, בשלן חובב שיצר מפלצת מריירת שנראית כמו לעוסית של חזיר אחרי התקף בולימיה עשית עוול גדול לעגבנייה! לא אכפת ממך כמו שלא אכפת לך ממנה. אני בדרך לכוכב מישלן ואתה בדרך לתהומות הנשייה של גדולי הנכשלים בפריים טיים טלוויזיוני, אני אדון הכאוס והקשקושים הלא מובנים אך המאוד אינטלקטואלים שאיש לא מבין, חוץ מפרויד עליו השלום והתבונה ואני אומר לך סע! סע לשלום, כי אני, הדיוט גמור של קולינריה הולך לכבוש יעדים וחמוצים ולהפוך למלפפון בחופת פלאים עם עגבנייה...

מה במשלוח? אוכל בפיתה זה מה שאני רוצה לקבל ולא ייאמן אבל זה מה שאני מוכר והרבה ממנו, פיתה עם כל מה שתרצו בפנים! הפיתות של דלילה הן חלום, בין אם הן ממולאות בפרגית, כבד, מרגז, עראיס כרובית או אנטרקוט הן רכות ועסיסיות כמו שחקנית קולנוע שברחה ל-LA כדי לכבוש את הכוכב הבא, משביעות כמו סבתא רחל שהאכילה אותי על ברכיה ואדיבות כמו שר האוצר שלנו.

צילום: דלידה

דלידה. זבולון 7, תל אביב, 053-7104610

"תנו לי קלסר, תנו לי מולקולות עם הרבה עשן וטעמים של וויס"

כשכולם שיחקו כדורגל אני שאפתי חנקן, במקום לרדוף אחרי חתיכות בהפסקה ולמשוך לרותי בצמות חיבקתי את הטבלה המחזורית והתאמתי את הבגדים לצבעים שלה. הפרעות קשב, התפרצות על ברווזים, יריקות על המורים, עשיתי הכל, ניסיתי הכל, טעמתי כל כימיקל והרחתי כל אלקטרון עד לרמת הנויטרון, ובצבא שירתתי בחיל הקלסרים, יחידה מטכ"לית שקופה שאיש לא שמע עליה – חבורה של חנונים שנשלחים לאזור לבנון וחוטפים מחבלים עם קלסרים, איש לא חשד בנו כי חשבו שאנחנו שלוחה של החינוכית אבל... היינו גרילה מיומנת היטב של 'קלסראים' מיומנים ומדויקים שתופסים, אוזקים ומענים עם אוכל מולקולרי. תקראו לי פלצן, תקראו לי מתנשא (תקראו לי גם חתיך ורגיש) בסופו של יום אני מנסה כל טכנולוגיה אפשרית והעיקר שיהיה המון עשן, אסתטיקה וכמה שיותר פלצנות יקרה כדי שהסועדים ירגישו אמסטף בלתי מנוצח עם מולקולות שמשתלטות על המוח.

מה במשלוח? אני חייב אוכל עם חוויה נהדרת כמו שמציע השף של מסעדת וויס. יש לו יד נכונה וקיבל ממני במתנה קלסר, פירגנתי לו גם חוצצים מיוחדים. בראשונות לקחתי משמש צפוי עם כרוב שחור קריספי, סלרי ונענע כי זה מיוחד, סטייק שומר בר בלאן וחמציץ כי זה מושלם וטורטליני כרוב צלוי עם גבינת סנט מור וגבינת קדוש. בקטגוריית הים (כי ככה זה כשיש קלסר עם חוצצים) לקחתי שיפוד קלמרי בקוג'י עם טאקו עלי כרוב, ניוקי בצק רבוך עם שרימפס, קלמרי ויוגורט כבשים ופילה פורל עם שורשים, תרד צרוב, הולנדז ופירה חרדל – נשמע מגניב, תודו. קטגוריית היבשה הייתי לוקח שקדי עגל, שושקה קלויים עם קרם פלפל שושקה מנה שעושה מחזורית בדם.

מסעדת WEISS, הרצל 2, תל אביב, 053-4261325

תוצאות החידון כי אני יודעת שאתם במתח!

"'יא וולי', אני מת לקבל משלוח מנות של נשמה מאנימאר המדהימה" – כמובן שמדובר בשף המתוק והמדויק יוסי שטרית, איש העלעלים, הקישוטים, החלמונים וה'יא וולי' שיוצא מפיו בכל רגע של התרגשות חושים.

"יא... איך שזה טעים לי! אוכל ביתי, מנומק ולא מתחנף כמו באבא יאגה", כי ככה מדברת האחת והיחידה מיכל אנסקי, זו שכל האוכל רוצה לברוח מהביסים האימתניים שלה. היא מעריצה נשים חזקות (ואת עצמה ככזו), מפרגנת לנשות קריירה ואוכל טעים עם פלצנות באופק ועפה על שוק האיכרים שלה שהוא יתר דקדנטי ותל אביבי במהותו ומחיריו.

"ממליגה או בשמה הפלצני פולנטה, כי אין על משלוח מנות מטרנסילבניה"- אחד המשפטים של גרניט, האיש והפולנטה! תמיד מדבר על הצלחה כי כשלון זה לא אופציה, תמיד מישלן, תמיד מנצח, תמיד 'אני' ובקיצור תמיד נאהב אותך גרניט ונקווה שבעונה הבאה תחזור להיות ה'ביץ' שכולנו אוהבים.

"מי תלה פה פיתה ומי חרז חרוז ומי שחה עם תפוז? דלידה מנגנת לי בפיתה" איש הליריקה והחריזה, שף שכבר מזמן היה צריך להיות תסריטאי, אייל שני, עם דימויים שלא היו מביישים את בלזאק, שפה עשירה שעושה לבן יהודה 'נעימי בנשמה' וים של כריזמה השמורה לעגבניות מגי.

"תנו לי קלסר, תנו לי מולקולות עם הרבה עשן וטעמים של וויס" – רז רהב, המתרוצץ הזחוח עם הקלסר שנראה כמו ה'סייד קיק' המיופיף של גרניט, אוהב מולקולת ועשן ואוכל מסודר, מוקפד ומאורגן, ואולי נראה טוב במישלן אבל כשהבוחשת רעבה היא מפחדת ללכת לאיבוד בכל הערפל הזה.

חלק מהמסעדות המופיעות בכתבה הינן לקוחות rest, אך נבחרו ללא שיקולים מסחריים