יותר טוב מחו"ל: נויפלד במסע קולינרי בשוק תלפיות

חוק #1 - אף פעם אל תקחו ארוחת בוקר במלון

בחופשות ובטיולים, אוכל הוא הגורם היחיד שגורם לי לזוז. כלומר, התזוזה לכיוון שבו יש אוכל. אני מקפיד ללון במקומות בלי ארוחת בוקר (או לסגור דיל בלי ארוחת בוקר), כי המסע של הבוקר בחיפוש אחר ארוחה טובה, הוא שליש מהטיול שלי - שני השלישים האחרים הם החיפוש אחרי ארוחת צוהריים וארוחת ערב, כמובן. יש גם טיולים קטנים בחיפוש אחר נשנושים, טיולי נפילת סוכר בחיפוש אחר מתוק, טיולי לילה בחיפוש אחר סגירת פינות וכמובן את טיולי הדיוטי פרי למציאת שוקולדים למשרד ולהורים. מדי פעם קופצת לי באפל ווטש התראה "האם אתה באימון?", לא שעון, אני במאנץ'.

חוק 2# - קחו סיור קולינרי

בכל עיר שאני ישן בה, אני מחפש סיורי אוכל. ככה הסתובבתי בסמטאות של רומא וטעמתי נקניקים וגבינות במעדניות מיוחדות ונסתרות, ככה הכרתי מקומות מיוחדים בפראג, ככה הכרתי לעומק את כל השווקים של ברצלונה עם הסברים מרתקים. סיור קולינרי זה כמו קבוצת ריצה של שמנמנים – רק שבמקום ריצה, הולכים, ובמקום יעדים ספורטיביים, יעדים טעימים. תגידו אתם מה נשמע לכם יותר מתאים. 

מתוך אלבום פרטי

חוק #3 – לא צריך לחכות לחופשות בחו"ל

מפה לשם, יצא שעשיתי לילה בחיפה עם המשרד שלי, עיר שהיא הכל חוץ מחו"ל עבורי – גדלתי וחייתי רוב חיי בקריות, מטר מחיפה. נאמר זאת כך, עד היום כל עץ עם עלים שנשפכים לצדדים מזכיר לי את ראובן עטר. נאמר זאת יותר מכך, ריח בתי הזיקוק מוציא ממני את המשפט "הוווו, הגעתי הביתה", ככה שאני מכיר חומוסיות, ושווארמות, ומסעדות טובות, ובחיי שזו אחת הערים הטעימות. ובכל זאת, כאחרון התיירים, התגלגלתי לסיור אוכל בשוק תלפיות של ארז גולקו, שהוא כמו מדריך ריצה של קבוצת הריצה של השמנמנים, ומה אני אגיד לכם, הקסם עובד – גם חיפה, שבואו, ברצלונה היא לא, וגם במקום שהוא הכי הבית שלי, הרגשתי לרגע בחו"ל. אם אוכלים, מגיעים למקומות מאוווד מעניינים.

חוק #4 – תבואו רעבים

ולא כמוני, שבדרך לחיפה עצרתי בעגלת הקפה "MAMA" בחופית על כביש החוף לאיזה כריך קממבר טעים. לא נורא, התגברתי ברגע האמת. כזה אני, מקצוען שיוצא לאכול, לא רק עבורי, גם עבורם.

מתוך אלבום פרטי

חוק #5 – לא צריך לחכות לחופשות בחו"ל

אז מה קורה בסיור של ארז? לא רוצה יותר מדי לגלות, אבל – עוברים בין דוכנים טעימים במיוחד של דגים מלוחים וזיתים ממכרים ומורידים אותם עם אוזו שהושרה בליקריץ, טועמים קצת מאפיות מקומיות טעימות, אוכלים פירושקי (יש שיקראו לזה כיסונים רוסיים, יש שיגידו שזו סופגנייה ממולאת בבשר, אני קורא לזה טעים פחד), מדברים (התחביב השני האהוב עלי אחרי לעיסה) עם סוחרים ובעלי באסטות ודוכנים שתמיד יש להם סיפורים מפתיעים, מגלים סלט פריקי וחומוס גלילי כל כך טובים שאתה אשכרה שוקל לחזור לגור בחיפה רק בשבילם, שותים יין מיקבי בוטיק, עוברים בתאילנדית בשוק, אחת המסעדות המדוברות בצפון על פי פרסומים זרים. ויותר מהכל, אשכרה לומדים איזה דבר או שניים על השכונה, על השוק ובעיקר על היכולת שלך לטייל כמו מגלה ארצות, אם רק יש מישהו שאומר לך לאן ללכת ונותן לך לאכול משהו כל 10 דקות.

מתוך אלבום פרטי

אז כן, ארוחת בוקר במלון זה נוח, אבל זה משעמם. וכן, להזמין מקומות במסעדה ולשבת לאכול זה כיף. אבל בסוף, אין כמו ללכת ברחוב, דרך האוכל אתה מגלה איפה אתה נמצא באמת, מה הסיפור של העיר ואיפה יש איזה ביס נדיר שרק בשבילו היה שווה לעשות את כל הספורט הזה. כי אם כבר יוצאים, והולכים, אז בואו, לפחות שיהיה טעים. 

לחצו כאן לכתבה נוספת על שוק תלפיות.